הנהג שלנו פוגש אתכם בשדה התעופה של טשקנט ומסיע אתכם למלון. הטיסה ממילאנו נוחתת עם שחר, ולכן לפי בקשה נזמין לכם את החדר כבר מהלילה הקודם, ותוכלו קודם כול לישון.

אחר הצהריים המדריך שלכם לוקח אתכם למוזיאון לאמנות שימושית. ב-1896 קנה הדיפלומט אלכסנדר פולובצוב בית של סוחר ובנה אותו מחדש בסגנון מרכז אסייתי; מיטב האמנים בציור, בגילוף עץ ובטיח גאנץ' מגולף עיטרו את חדריו, ומאז 1937 הוא מוזיאון למלאכות יד. הרימו את העיניים לתקרות באותה תדירות שבה אתם מביטים בוויטרינות: הבניין עצמו הוא חלק מאוסף של יותר מ-7,000 פריטי אמנות עממית.

אחר כך מתחת לאדמה. המטרו של טשקנט נפתח ב-1977, הראשון במרכז אסיה. בתחנת עלישר נאוואי כיפות נשענות על עמודים מצטמצמים, ותבליטי קרמיקה בצבע טורקיז מציגים סצנות מהפואמות של נאוואי; בקוסמונבטלר מדליונים מקרמיקה מעטרים את הקירות.

טוב לדעת: אנחנו בודקים את ימי הפתיחה של המוזיאון בתאריכים שלכם. אם אתם נוחתים מאוחר יותר ביום, המטרו עובר לערב.

לינה בטשקנט

בבוקר הרכבת המהירה „אפרוסיוב“ מביאה אתכם לסמרקנד בתוך כ-2 שעות ו-10 דקות. התחנה נמצאת יותר מ-6 ק"מ מהמרכז, והרכב שלכם ממתין.

אחר הצהריים, ריגיסטן: שלוש מדרסות מול כיכר אחת, אולוג בג (1417-1420), שיר דור (1619-1636) וטילה קורי (1646-1660). מעל שער שיר דור נמרים רודפים אחרי איילים מתחת לשמשות עם פני אדם, דימוי נדיר באדריכלות האסלאמית. בתוך טילה קורי הקירות והכיפה מכוסים בקונדל, ציור בתבליט נמוך שמושלם בעלי זהב על רקע כחול עמוק; חלק גדול ממנו הוא עבודת משחזרים שהושלמה ב-1979, ותערוכה בבניין מספרת את סיפור השחזור של הכיכר.

בסוף היום, גור אמיר, המאוזוליאום של טימור, שהושלם ב-1404. פסיפס השער שלו נושא את שם הבנאי, מוחמד אבן מחמוד מאיספהאן. בפנים לוחות אוניקס מצפים את החלק התחתון של הקירות, ומעליהם עיטור תבליט מפפייה-מאשה, צבוע כחול ומוזהב, גורם לאולם לזהור.

טוב לדעת: המקומות ב„אפרוסיוב“ אוזלים, ולכן אנחנו מזמינים את הכרטיסים ברגע שהתאריכים שלכם נקבעים; אנחנו צריכים את פרטי הדרכון של כל מטייל. אחרי רדת החשכה, אם תרצו, נסיע אתכם לראות את ריגיסטן מואר.

לינה בסמרקנד

אנחנו הולכים לשאהי זינדה בבוקר, כשהאור על האריחים רך. לאורך סמטה קצרה אחת של מאוזוליאומים תמצאו כל טכניקה של אמנות האריחים הטימורית: טרקוטה מגולפת ומזוגגת, שבה הדוגמה נחרטת עמוק בחימר לפני הזיגוג; מיוליקה, מצוירת על הזיגוג, שמכסה כמעט את כל פנים המאוזוליאום של שאדי מולק אקה מ-1372; ופסיפס, אריחים מזוגגים בצבע אחד וחתוכים לחתיכות קטנות. האמנים חתמו על עבודתם: שמס א-דין ובדר א-דין מסמרקנד בגומחה של שער, והקדר זיין א-דין מבוכרה על בסיס של עמוד מגולף. השחזור של 2004-2005 החליף אריחים ישנים רבים; המדריך שלכם יראה לכם איך להבחין ביניהם: לאריחים הישנים צבעים רכים יותר, זיגוג שחוק ושוליים מעט לא אחידים.

אחר כך מסגד יום השישי של טימור, ביבי חאנום, שנבנה ב-1399-1405 בידי בעלי מלאכה מהודו, מאיראן, מחורזם ומאורדת הזהב. על מגדלי השער שלו לבנים מזוגגות ופשוטות יוצרות כתובות בכתב כופי מרובע.

אחר הצהריים, קוניגיל, כ-13 ק״מ מסמרקנד. בטחנת „מרוס“ מכינים נייר סמרקנדי מקליפת עץ התות כפי שהכינו אותו לפני שהמלאכה נעלמה במאה ה-19: את הקליפה משרים, מרתיחים והולמים לעיסה במוטות עץ שגלגל מים מרים ומפיל, ואתם מוציאים בעצמכם גיליון מהאמבט. עוד במאמר שלנו על הנייר הסמרקנדי בקוניגיל.

טוב לדעת: שאהי זינדה הוא מקום עלייה לרגל: כסו כתפיים וברכיים, ונשים מביאות צעיף. לפני שאתם יוצאים, קראו את המדריך שלנו לשאהי זינדה.

לינה בסמרקנד

הדרך מטפסת על מעבר טחטקרצ'ה, בגובה של כ-1,700 מ', ואחרי כ-90 ק״מ, שעה וחצי עד שעתיים בלי עצירות, היא מביאה אתכם לשהריסבז, עיר הולדתו של טימור. עצרו בראש המעבר בשביל הנוף.

אק-סראי, הארמון הלבן, החל להיבנות ב-1380. מה שנותר הוא השער שלו: שני מגדלים שעדיין מתנשאים לגובה של כ-38 מטר, משני צדי קשת ברוחב 22.5 מטר, פעם המפתח הרחב ביותר במרכז אסיה. הבונים היו בעלי מלאכה שהובאו מחורזם, וכתובת אחת בעבודת האריחים מזכירה אמן, מוחמד יוסוף תבריזי. ב-1404 ראה רוי גונסלס דה קלביחו, שגריר מלך קסטיליה, את העבודה עדיין נמשכת ותיאר קירות מצופים באריחי זהב וכחול. הזהב נעלם; הרימו את העיניים, והכחול עדיין שם, בלוחות גאומטריים של לבנים מזוגגות בכחול כהה ובהיר על רקע לבנים פשוטות.

אחר כך הליכה דרומה דרך הפארק: קוק גומבז, מסגד יום השישי שבנה אולוג בג ב-1437, וקברו של ג'האנגיר, בנו הבכור של טימור, בדורוס סיאדת. חזרה לסמרקנד עד הערב.

טוב לדעת: מדצמבר עד מרץ השלג עלול לסגור את המעבר לזמן מה; הדרך העוקפת סביב ההרים נמשכת כשלוש שעות לכל כיוון, ולכן אנחנו בודקים את הדרך יום קודם. הסיפור המלא במאמר שלנו על אק-סראי.

לינה בסמרקנד

בבוקר, ה„אפרוסיוב“ לבוכרה, פחות מ-2 שעות. התחנה של בוכרה נמצאת בקגאן, כ-12 ק״מ מהעיר העתיקה; הנהג שלכם פוגש אתכם שם.

בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כשהאור הצדדי מבליט את הדוגמה, המאוזוליאום של הסמאנים: קובייה של לבנים שרופות מהמאה ה-10, כעשרה מטרים כל צלע. לבנים גדולות נושאות את המשקל, ולבנים קטנות, שמונחות בקבוצות, יוצרות את העיטור: קליעת סל, לוח שחמט, רוזטות. מכיוון שהלבנים עומדות בעומקים שונים, הדוגמה משתנה ככל שהשמש נעה.

במרחק כמה דקות, צ'שמה איוב, שכיפתה החרוטית, נפוצה בחורזם ונדירה בבוכרה, מיוחסת לאמנים מחורזם. אחר כך מסגד בולו חאוז, שבו ב-1917 הוסיף האמן שירין מורדוב את האכסדרה על עשרים עמודי עץ דקים בגובה 12 מטר, עם כותרות נטיפים מגולפות ומצוירות.

טוב לדעת: עוד במאמר שלנו על המאוזוליאום של הסמאנים ובולו חאוז.

לינה בבוכרה

בבוקר, פוי קליאן, שבו צריח קליאן מ-1127 עומד בין מסגד קליאן למדרסת מיר-י-ערב. הביטו בלבנים שלו: רצועה אחר רצועה של דוגמה שונה, כולן מלבנים שרופות. כשהסוחרים הוונציאנים ניקולו ומאפאו פולו, אביו ודודו של מרקו, בילו שלוש שנים בבוכרה בשנות ה-1260, הצריח כבר עמד יותר ממאה שנה.

אחר כך מדרסת אולוג בג מ-1417, העתיקה ביותר שהשתמרה במרכז אסיה, וכיפות המסחר מהמאה ה-16, שנבנו מעל צומת הסוחרים הישן.

אחר הצהריים, ליאבי חאוז, הכיכר סביב בריכה מסביבות 1620. על שער מדרסת נאדיר דיוואן-בגי שני סימורגים, הציפורים דמויות עוף החול מהאגדה הפרסית, עפים לעבר שמש עם פני אדם, וכל אחד נושא אייל לבן בטפריו. יצורים חיים נדירים בעבודת האריחים של מדרסות מרכז אסיה; את בני הדודים שלהם, הנמרים של שיר דור, ראיתם בסמרקנד.

טוב לדעת: בערב נוכל לארגן ארוחת ערב כאורחים של משפחה מקומית (לפי בקשה).

לינה בבוכרה

גיז'דובן נמצאת כ-45 ק״מ צפונית-מזרחית לבוכרה, עיירה פעילה עם אסכולה משלה לקרמיקה: עיטורי פרחים בשילוב דוגמאות גאומטריות. בסדנה המשפחתית הידועה ביותר בעיירה עובד הדור השישי של קדרים, והמוזיאון שלהם מחזיק קרמיקה ממרכזים רבים במרכז אסיה. תראו את כל התהליך, מהחימר ועד הכבשן, ואחר כך תשבו ליד האובניים או תציירו צלחת עם אמן, בכפוף ללוח הזמנים של האמן.

בגיז'דובן עומדת גם המדרסה הקטנה שבנה אולוג בג ב-1433, השלישית והאחרונה מבין המדרסות שלו אחרי סמרקנד ובוכרה. ארוחת הצהריים בעיירה.

אחר הצהריים, חזרה בבוכרה, זמן חופשי בעיר העתיקה, או צ'ור מינור, בית השער עם ארבעה מגדלים, שכל אחד מהם מוכתר בכיפה כחולה.

טוב לדעת: בקשו מהסדנה לעטוף היטב את הצלחות, ושאו אותן בכבודת היד.

לינה בבוכרה

בשעות הבוקר המאוחרות, הרכבת המהירה „ג'לולידין מנגוברדי“ עוצרת בבוכרה בדרכה מטשקנט לחיווה ומגיעה לחיווה בסביבות שתיים וחצי, כ-3 שעות 30 דקות מאוחר יותר. הנהג שלכם מסיע אתכם ואת המזוודות למלון בתוך איצ'אן קלעה או ממש לידה.

אחר הצהריים, קלטה מינור, שהחלו לבנות ב-1852 ולא סיימו מעולם: בגובה 29 מטר ובקוטר 14.2 מטר, והצריח היחיד שמכוסה כולו באריחים מזוגגים, ברצועות של טורקיז, ירוק ולבן. הכתובות שעליו נושאות שורות של המשורר החיוואי אוגהי; חלקן אבדו והוחזרו במהלך השחזור לכבוד 2,500 שנה לחיווה ב-1997. אחר כך קוניה ארק, מצודת החאנים, עם אולם קבלת הפנים שלה מ-1804-1806, המצופה באריחים כחולים ולבנים.

טוב לדעת: הרכבת הזאת לא יוצאת מטשקנט בימי ראשון, ולכן היום הזה בסיור לעולם לא חל ביום ראשון. השמש הנמוכה הופכת את האריחים של קלטה מינור לטורקיז.

לינה בחיווה

בבוקר, טאש חאולי, הארמון של אללהקולי חאן משנות ה-1830, עם יותר מ-260 חדרים. האריחים הכחולים והלבנים בחצרותיו הם עבודתו של האמן עבדאללה ג'ין, ותקרות העץ צבועות באדום ובצהוב.

סביב הצהריים, מסגד ג'ומה, כשהאור נופל דרך הפתחים בגגו על 212 עמודי עץ מגולפים; התאריכים המגולפים על הדלתות והעמודים נעים בין 1316 ל-1789. אחר כך המאוזוליאום של פהלוון מחמוד, שכיפתו הכפולה, הגדולה ביותר בחיווה, מכוסה באריחי טורקיז, וצריח איסלאם חוג'ה מ-1908-1910, בגובה 56.6 מטר הגבוה ביותר בחיווה, ברצועות של אריחים כחולים, לבנים וירוקים.

בשעות אחר הצהריים המאוחרות, העברה לשדה התעופה של אורגנץ', כ-30 ק״מ משם, וטיסה לטשקנט, כשעה ו-20 דקות עד שעה ו-30 דקות. הנהג שלכם פוגש אתכם בטשקנט.

טוב לדעת: פהלוון מחמוד הוא מקום עלייה לרגל: כסו כתפיים וברכיים, נשים מביאות צעיף, ודברו בשקט. עוד במדריך שלנו לאיצ'אן קלעה.

לינה בטשקנט