מטרו טשקנט: מוזיאון תת-קרקעי, תחנה אחר תחנה

ב-26 באפריל 1966 רעידת אדמה הרסה חלק גדול מטשקנט הישנה. העיר שנבנתה מחדש קיבלה שדרות חדשות, מרכז מודרניסטי ומטרו. ההחלטה לתכנן ולבנות אותו נחתמה ב-26 בספטמבר 1967, כשטשקנט בדיוק עברה את מיליון התושבים.

זה דרש התמדה. הפרויקט נזקק לשמונה עשרה נסיעות למוסקבה כדי לקבל אישור, ובתחילה נעשו מחקרים על רעידות האדמה באזור, על מי התהום ועל הקרקע. העבודה החלה ב-1972 בצ'ילונזור, השכונה הצפופה ביותר.

רעידת האדמה בנויה בתוך הקירות. המבנים מתוכננים לרעידה של עד 9 נקודות בסולם העצמה MSK-64, בבטון מזוין עבה. רוב התחנות נמצאות רק כ-8 מטרים מתחת לפני הקרקע ונחפרו כבורות פתוחים, בגלל מי התהום. כמעט כל החומרים הגיעו מאוזבקיסטן, משיש נורטה הלבן של העמודים ועד גרניט מקומי מתחת לרגליים.

בנובמבר 1977 נפתח הקו הראשון עם תשע תחנות. זה היה המטרו הראשון במרכז אסיה והשביעי בברית המועצות, וכל תחנה קיבלה נושא משלה ואמנים משלה.

היום יש במטרו ארבעה קווים ו-50 תחנות.

שלושת הקווים הישנים פועלים מתחת לאדמה והם נושאים את האמנות. הקו העגול עובר מעל הרחובות על גשר; הוא נפתח ב-2020 והתרחב בשלבים, לאחרונה ב-2025. התחנות שלו בהירות ומודרניות; בשביל נברשות, הישארו מתחת לאדמה.

ב-2025 הסיע המטרו 286.8 מיליון נוסעים, כ-785,000 ביום. ב-16 בדצמבר 2024 הוא הסיע מיליון איש ביום אחד לראשונה.

נפתחה ב-8 בדצמבר 1984, והיא התחנה שרבים מכנים היפה בעיר. האדריכל היה סרגו סוטיגין. הקירות עוברים מטורקיז ברצפה לכחול עמוק בתקרה, כמו השמיים בדרך למסלול, העמודים העגולים מצופים זכוכית, וכוכבי זכוכית נמתחים לאורך התקרה כמו שביל החלב.

לאורך הקירות תלויים מדליוני קרמיקה: אולוג בג, אסטרונום ומלך מהמאה ה-15 בסמרקנד, איקרוס, יורי גגרין, ולנטינה טרשקובה, האישה הראשונה בחלל, והקוסמונאוטים ולדיסלב וולקוב וולדימיר ג'אניבקוב. ציורי הקיר הם של האמן המונומנטלי ארנולד גאן.

אחד מהפנים האלה הוא מקומי. ולדימיר ג'אניבקוב נולד ב-1942 באיסקנדר, במחוז בוסטנליק, מחוז ההרים של צ'ימגן ואגם צ'רבק, ומשפחתו עברה לטשקנט זמן קצר אחר כך. הוא טס לחלל חמש פעמים. ב-1985, במסלול, הוא שם לב שאום בצורת T מסתובבת מתהפכת שוב ושוב במרווחים קבועים; הפיזיקאים קוראים לכך היום אפקט ג'אניבקוב. הוא גם התחיל לצייר, בעיקר חלל, והציורים שלו נמצאים במוזיאונים. אתם נוסעים דרך מחוז הבית שלו בטיול היום לצ'ימגן ולצ'רבק שלנו.

באפריל 2024 הצטרפה קוסמונבטלר למרשם המורשת הלאומי של אוזבקיסטן, וביולי 2026 היא הפכה לחלק מאתר המורשת העולמית של UNESCO „האדריכלות המודרניסטית של טשקנט”. זו תחנת המטרו היחידה ברשימה. אם המדליון של אולוג בג מסקרן אתכם, המדרסה שלו היא הבניין הראשון בריגיסטן שלנו.

האולם הוא שורת כיפות הנשענות על עמודים מתחדדים, והוא מרגיש יותר כמו מדרסה מאשר כמו תחנה. הוא נושא את שמו של עלישר נאוואי, משורר מהמאה ה-15 שהניח את היסודות לספרות בשפה האוזבקית. מי היה אפשר לקרוא במאמר שלנו על עלישר נאוואי.

תבליטי הקרמיקה בטורקיז על הקירות מאיירים את החמסה שלו, חמש שירות ארוכות: חפשו את פרהאד ושירין, ליילי ומג'נון ואלכסנדר הגדול בונה את החומה שלו. הפסל אחמט שיימוראדוב עבד עליהם ארבע שנים, בשיתוף עם האמן צ'ינגיז אחמרוב. באוגוסט 2019 שנים עשר מוזיקאים צעירים מהפילהרמונית של טשקנט ניגנו באך על הרציף הזה, הקונצרט הראשון בתולדות המטרו.

לפני שתחפשו את פרהאד, פגשו אותו כפי שנאוואי כתב אותו. נאוואי סיים את פרהאד ושירין ב-1484. בנוסחים פרסיים ישנים פרהאד הוא סתת אבן; נאוואי עושה אותו נסיך סיני, חזק, חכם וטוב לב, שמוצא מראה קסומה באוצר אביו ורואה בה אחו, את שירין היפה ואת עצמו כאדם שחופר באדמה. אחר כך מצאו את הלוח שבו הוא עושה בדיוק את זה. התיאטרון הנושא את שמו, עם אולמות כניסה מגולפים בסגנונות של שישה אזורים, נמצא בטשקנט ב-1 או 2 ימים.

תאומתה של עלישר נאוואי מעבר למעבר קצר, פחתקור נפתחה עם הקו הראשון ב-1977. שמה פירושו „מגדל כותנה”. מעל הכניסה תבליט נחושת מציג כותנה, „הזהב הלבן” של הרפובליקה, מעשה ידי ולדימיר בורמקין, שיצר גם את לוחות הפסיפס של התחנה. העמודים הם משיש גזגן בהיר, והכותרות שלהם מאלומיניום מוארות מבפנים.

הכותנה חוזרת בקו הכחול: בתחנת אוזבקיסטן המנורות מזכוכית ומתכת בצורת תרמילי כותנה פתוחים, תחת תקרה של גבס גאנץ' מגולף. כדי לראות את הדבר האמיתי בשדה, קראו את המדריך שלנו על עונת הכותנה.

תחנה אחת הלאה, מתחת לכיכר העצמאות, נמצא אולם שנבנה להרשים. הוא נפתח ב-1977 בשם כיכר לנין וקיבל את שמו הנוכחי ב-1991. נברשות קריסטל תלויות בכיפות לאורך הצדדים ובמרכז האולם, שיש נורטה לבן מכסה את העמודים, שיש גזגן ורדרד בהיר את הקירות, ורצפת הגרניט נושאת דוגמה לאומית.

תושקנט נמצאת מתחת לכיכר תחנת הרכבת הראשית. הקרמיקה שבה היא של ספרניאז סולטנמוראטוב, ובחדרי המדרגות תמונות שנעשו ליובל ה-2,200 של העיר.

צ'ורסו, שנפתחה ב-1989, נחפרה כבור פתוח ישר דרך כיכר הבזאר בזמן שהבזאר עצמו נבנה מחדש. היא מצופה בשיש גזגן לבן, עם תבליטים בשם „אקולוגיה” ו„חוליית הזמנים”.

למעלה נמצא הבזאר עצמו: המדריך שלנו לבזאר צ'ורסו מספר מה נמכר תחת הכיפה ומה לטעום.

הקו הירוק, יונוסאבאד, נפתח באוקטובר 2001, אחרי שנות ה-1990 האיטיות. יונוס רג'אבי היא התחנה העמוקה ביותר במערכת, 24 מטרים מתחת לאדמה, עם תקרות גבוהות מ-7 מטרים; תשע עשרה בארות ניקוז נקדחו כדי להרחיק את מי התהום. עמודיה מוכתרים בכותרות שמשמשות גם כמנורות.

בודומזור, „מטע שקדים”, נמצאת שלוש תחנות צפונה: קמרון לבן שמעוטר בדוגמאות כוכבים כחולות ומנוקד בפרחי קרמיקה מצוירים.

קנו תעריף אחד והישארו מאחורי השערים: ההחלפות בין הקווים חינם, כך שכל המסלול עולה נסיעה אחת. הקצו כשעתיים עם העצירות.

עם יותר זמן, הוסיפו את בודומזור, שלוש תחנות צפונה מיונוס רג'אבי.

• תעריף: תעריף אחד מכסה כל מרחק. מאז 1 באוקטובר 2026 נסיעה עולה 2,500 סום עם כרטיס תחבורה ATTO או אפליקציית תשלום, ו-3,000 סום עם כרטיס QR בודד מנייר.
• כרטיסים בודדים: קונים אותם בקופה או, בתחנות רבות יותר, מכונת כרטיסים. קוד ה-QR עובד על נייר או על מסך הטלפון. האוטובוסים לוקחים את אותם תעריפים; עוד בהתניידות בערים באוזבקיסטן.
• כרטיס ATTO: נמכר בקופות המטרו ובסניפי דואר, ונטען באפליקציית ATTO או בעמדות. על כרטיסים ומזומן באופן כללי, ראו כרטיסים, מזומן וטיפים.
• שעות: 05:00 עד חצות בשלושת הקווים התת-קרקעיים; הקו העגול נסגר ב-23:00.
• בכניסה: עוברים דרך גלאי מתכות, והצוות עשוי להציץ לתוך התיק.
• צילום: מותר.
• התנהגות: תנו לנוסעים לצאת לפני שאתם עולים, והציעו את מקומכם לנוסעים מבוגרים ולהורים עם ילדים קטנים.
• תיקים: שימו לב לכיסים בצפיפות; במדריך הבטיחות שלנו תמצאו את השאר.
• שדה התעופה: המטרו לא מגיע אליו; קחו מונית Yandex Go או העברה.