הארק של בוכרה: היסטוריה, אגדות ואיך מבקרים במבצר

הלכו כמה דקות מצריח קליאן והסמטאות נפתחות אל כיכר רחבה וחשופה. בצדה השני מתנשאת חומת לבנים צהובות בגובה 16 עד 20 מטרים, משופעת לאחור כמו צלע גבעה, וראשה חתוך בשיניים. וזה קרוב לאמת: הארק עומד על גבעה שבני אדם בנו במשך יותר מאלפיים שנה, וארמון השליטים בראשה.

הארק היה מושבם של שליטי בוכרה יותר מאלף שנה, ומשם אנו מתחילים כמעט כל יום בבוכרה עם האורחים. הנה המבצר כפי שהמדריכים שלנו מספרים אותו: ההיסטוריה, האגדות (מסומנות ככאלה), אולם הכס, הכיכר בשערו ואיך מתכננים את הביקור.

תוכן העניינים

אלפיים שנה על גבעה אחת

מתחת לארק מונחים יותר מ-20 מטרים של מבנים קודמים, כשליש מהם מתחת לפני הקרקע של היום. ב-1979-1980 חפרו ארכאולוגים בור ניסיון בשטח שישה מטרים על שישה עד לאדמה בתולה. בתחתיתו מצאו שתי חומות מלבני בוץ: הקדומה ממאות ה-4-3 לפנה״ס, הצעירה ממאות ה-4-5 לספירה.

חומות היום משתרעות על 789.6 מטרים ותוחמות כמעט ארבעה הקטאר, מלבן גס המתוח ממערב למזרח. ב-713 בנו הערבים בתוכן את המסגד הראשון של בוכרה. ב-1220 נפל המבצר לידי צבא ג'ינגיס חאן. את צורתו הנוכחית קיבל במאה ה-16, בימי השייבאנים; המבנים שבפנים כולם מהמאות האחרונות.

ב-1753 עלה מוחמד רחים משבט המנגיט על הכס בתואר אמיר. שושלתו נתנה לבוכרה שמונה אמירים ושלטה עד 1920. באותה שנה פרצה שריפה בארק, ורוב המבנים שבפנים אבדו. החומה המערבית שוחזרה ראשונה, ארכאולוגים חפרו את השכבות העליונות ב-1970-1974, ושיקום רחב נערך בשנות ה-1990, לקראת יום השנה ה-2,500 של בוכרה. מאז 1993 הארק הוא חלק מהמרכז ההיסטורי של בוכרה ברשימת המורשת העולמית של אונסק״ו.

אגדות: עור שור ושבעה כוכבים

אלה אגדות, לא היסטוריה. הקדומה שבהן מייחסת את יסוד הארק לסיאוואש, נסיך מהאפוס הפרסי שנמלט מאיראן אל תוראן, לחצרו של המלך אפרסיאב. הסיפור מספר שהציעו לו כמה אדמה שעור שור יכסה. הוא חתך את העור לרצועות דקות, קשר אותן קצה לקצה והציב מעגל גדול דיו לארמון. קוראי וירגיליוס מכירים את התחבולה: המלכה דידו השתמשה בה כדי לייסד את קרתגו.

סיפור הנסיך מסתיים בעצב, והמסורת הציבה את קברו ליד השער המזרחי של הארק.

האגדה השנייה באה מנרשחי, שכתב היסטוריה של העיר במאה ה-10 וטען שבוכרה כבר בת 3,000 שנה; ארכאולוגים מתייחסים גם למספר הזה כאל אגדה. המבצר הראשון, כתב, התמוטט. הבא נבנה על שבעה עמודי אבן הערוכים כמו שבעת כוכבי הדוב הגדול, ומאז לא נהרס עוד.

דרך השער ועל פני הרמפה

הכניסה נמצאת בחומה המערבית, מול הריגיסטן. שני מגדלים מהמאה ה-18 ממסגרים את השער, ומחברת ביניהם בגובה גלריה של חלונות סבכה. עבדולעזיז חאן, ששלט מ-1645 עד 1681, בנה כאן בית שער בן שלוש קומות. נגנים בביתן המוזיקה ניגנו מקאם, הסוויטות הקלאסיות של האזור, בשעות קבועות לאורך היום, והעיר קבעה לפיהם את הזמן.

מאחורי השער רמפה עולה בעדינות דרך מסדרון ארוך ועמום הנקרא דלון. שבע-עשרה גומחות מצפות את קירותיו; הן הובילו אל מחסנים. בראשו המסדרון מוציא אתכם ליד המסגד המרכזי של הארק.

מסגד האמיר

מסגד החצר נבנה בימי סובחאנקולי חאן, ששלט מ-1681 עד 1702. כאן התכנסו האמיר, משפחתו ופקידיו לתפילת יום שישי. המרפסת שלו נמתחת לאורך שלושה צדדים, ובפנים עמודי העץ מגולפים מהבסיס ועד הכותרת והתקרה צבועה בדוגמאות עדינות.

אולם הכס שבו הוכתרו אמירים

עמוק יותר בפנים נמצא הקורינישחאנה, אולם הקבלה, שנוסף במאה ה-17. אל תצפו לחדר. זו חצר מרוצפת לבנים עם מרפסות על עמודי עץ משלושה צדדים. השליט ישב בגומחה עמוקה בקצה הרחוק, השאהנישין; השרים ואנשי החצר עמדו בצדדים.

הכס עדיין שם: טאחט שיש מ-1669, מגולף בידי אמנים מנוראטה, תחת חופה מעץ צבוע על עמודי שיש. אמירים חדשים הוכתרו בחצר הזאת. האחרון היה מוחמד עלים חאן, ששלט מ-1911 עד 1920, האמיר האחרון של בוכרה. גג החצר אבד בשריפה של 1920.

המוזיאונים שבפנים

המבנים המשוחזרים שייכים כיום למוזיאון-שמורת המדינה של בוכרה. סביב החצר שבה המתינו פעם מבקרים לקבלת פנים, חדרים מספרים את ההיסטוריה הקדומה של בוכרה; בקומה העליונה, שמגיעים אליה במדרגות עץ, היסטוריה של החאנות ושל האמירות. האוספים של מוזיאון-השמורה גדולים: במחלקה ההיסטורית לבדה כ-14,000 פריטים, ובמחלקת המטבעות והכתובות כמעט 20,000.

הריגיסטן: הכיכר בשער

לבוכרה ריגיסטן משלה, “המקום החולי”. הוא משתרע לאורך החומה המערבית של הארק והתעצב בימי הסאמאנים. במאה ה-10 עמד מולו, מעבר לכיכר, ארמון עם פורטל מפואר, והגאוגרף אל-איסטחרי כינה אותו היפה ביותר בארצות האסלאם. עד ג'ינגיס חאן זה היה הלב הציבורי של העיר.

מאוחר יותר הייתה הכיכר במה לטקסי האמירים, שנצפו מהמרפסת שמעל השער. בימי חג פרשו עליה שטיחים, מהארק ועד מסגד האמיר מהצד השני. כיום זה ריצוף פתוח, והמקום הטוב ביותר להרגיש את גודל החומות: עמדו בקצה הרחוק והאנשים למרגלות הרמפה נראים זעירים. בימים מסוימים גמל מחכה ליד השער לצילומים.

הריגיסטן של סמרקנד באותו שם הוא סיפור אחר, עם שלוש מדרסות: ראו את הריגיסטן בסמרקנד.

בולו חאוז והזינדאן

מעבר לריגיסטן מול השער עומד בולו חאוז, מסגד יום שישי הראשי של האמירים. הוא הושלם ב-1712, יחד עם הבריכה המתומנת שלפניו, שהחזיקה מים לרחצה ולתושבי השכונה.

המרפסת שכולם מצלמים צעירה יותר. ב-1917 הוסיף האמן שירין מוראדוב את האיוואן ואת הצריח הקטן. גגה נשען על עשרים עמודי עץ דקים בגובה 12 מטרים, עם כותרות מוקרנסים מגולפות וצבועות, והמרפסת מודדת 42 על 10 מטרים. עמדו ליד הבריכה בשעות אחר הצהריים המאוחרות והביטו לאחור, מעבר לכיכר, אל שער הארק.

הזינדאן

כמה דקות הליכה מאחורי הארק נמצא הזינדאן, מבנה מהמאה ה-18. כיום זה מוזיאון קטן להיסטוריה של המשפט בבוכרה במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, עם כרטיס משלו. עשרים דקות מספיקות.

ביקור בארק: כרטיסים, שעות והטיפים שלנו

• כרטיס: 60,000 סום למבוגר זר. סיור מודרך בשפה זרה עולה 120,000 סום, וצילום התערוכות 30,000 סום. לזינדאן כרטיס משלו: 20,000 סום.
• שעות: 9:00-18:00, ו-8:00-21:00 בעונה. השעות עשויות להיות קצרות יותר בימים מסוימים, ולכן אנו בודקים אותן עבור האורחים שלנו באותו יום.
• זמן: 1.5 שעות לארק, ועוד 20 דקות לכל אחד מבולו חאוז והזינדאן.
• מתי: בשעת הפתיחה, לפני שהחום מתיישב על החצרות הפתוחות. השער פונה מערבה ותופס את השמש המאוחרת, ולכן חזרו לכיכר בשקיעה לתצפית הטובה ביותר על החומות.
• לבוש: כתפיים וברכיים מכוסות במסגדים, בעיקר בבולו חאוז. עוד במדריך שלנו על מה ללבוש באוזבקיסטן.
• איך מגיעים: הארק במרחק כמה דקות הליכה מפוי קליאן ופחות מקילומטר מליאבי חאוז.

כדי לשלב את הארק בימים שלכם ראו בוכרה ב-1, 2 או 3 ימים, את הטבלה שלנו של אתרי בוכרה וחיווה, כרטיסים ושעות ואת המדריך לעיר בוכרה. התחנה הבאה ברגל: פוי קליאן וצריח קליאן. עם מדריך הארק הוא חלק מטיול הדגשים של בוכרה, מבוכרה ב-2 ימים ומטיולי בוכרה האחרים שלנו.