איצ'אן קלעה, חיווה: היסטוריה, אגדות ואיך רואים את העיר המוקפת חומה

לחיווה שתי טבעות חומה. העיר החיצונית, דישאן קלעה, צמחה סביב הפנימית, איצ'אן קלעה, „המבצר הפנימי“: מלבן של כ-650 על 400 מטרים, 26 הקטאר בסך הכול. אפשר לחצות אותו ברגל בעשרים דקות.

בפנים יותר מ-50 אתרים היסטוריים וכ-250 בתים ישנים, רובם מהמאות ה-18 וה-19. חיווה הפכה לבירת חורזם ב-1598, אחרי שהאמו דריה שינה את מסלולו והותיר את הבירה הישנה, גורגנץ', בלי מים. החאנים ששלטו מכאן בשלוש המאות הבאות מילאו את העיר הפנימית במסגדים, מדרסות וארמונות.

החומות בנויות מלבני חימר מיובשות בשמש, בגובה 8 עד 10 מטרים ובעובי 5 עד 6 מטרים, ונמשכות כ-2.2 ק״מ. מגדלים עגולים בולטים החוצה בערך כל 30 מטרים, וראש החומה משונן כמו שורת שיניים. פעם עבר לאורכן חפיר; בצד הדרומי עוד אפשר לעקוב אחריו באדמה. החומות תוקנו ונבנו מחדש פעמים רבות, אבל חלקים מהיסודות שלהן הם בין הדברים העתיקים ביותר בחיווה.

ארבעה שערים פונים לארבע רוחות השמים:

• אוטה-דרוואזה, השער המערבי, „שער האב“: הכניסה הראשית, שבה נכנסים רוב המבקרים ושם נמצא משרד הכרטיסים.
• בוגצ'ה-דרוואזה, השער הצפוני, „שער הגן“: הדרך החוצה אל ארמון נורולבוי.
• פולוואן-דרוואזה, השער המזרחי, „שער הגיבור“: הקרוואנסראי והשוק המקורה של אללהקולי חאן עומדים לידו.
• טוש-דרוואזה, השער הדרומי, „שער האבן“.

בכל שער היו מגדלים משני הצדדים וגלריה מעליו, ואת המעברים הארוכים יותר קירו בשורת כיפות.

נכנסים דרך השער המערבי, וזה הדבר הראשון שרואים: תוף רחב בצבע טורקיז, ברוחב 14.2 מטרים בבסיס, שנחתך בגובה 29 מטרים כאילו בסכין. מוחמד אמין חאן החל לבנות אותו ב-1852 לצד המדרסה שלו, הגדולה בחיווה, עם 130 חדרים בשתי קומות לכ-260 תלמידים.

התוכנית הייתה 70 עד 80 מטרים, ויש מקורות שמדברים על יותר; החאן רצה את הצריח הגבוה בעולם. לכן הבסיס רחב כל כך: המגדל היה אמור להצטמצם בחדות ככל שיעלה. זה הצריח היחיד שמכוסה כולו באריחים מזוגגים, בפסים של טורקיז, ירוק ולבן, ובכתובות שלו יש שורות של המשורר החיווי אוגהי.

קוניה ארק, „המצודה הישנה“, עומדת ממש בתוך השער המערבי: מבצר בתוך המבצר, כ-1.2 הקטאר, שנבנה בסוף המאה ה-17 כמושב החאנים. במאה השנים הבאות התמלא במסגד, בית משפט, מטבעה, נשקייה, מפעל אבק שריפה, אורוות, מטבחים והרמון.

חדר אחר חדר, מאולם הכס ועד ההרמון, המצודה וארמונו של אללהקולי חאן מתוארים במדריך שלנו לקוניה ארק ולטאש חאולי.

החדר היפה ביותר שלה הוא הקורינישחאנה, אולם הקבלה, שנבנה ב-1804-1806: איוואן מצופה אריחים כחולים ולבנים, הפונה לחצר שבה הוקמה היורטה הקיצית של החאן. כס המלכות המקורי, שנעשה ב-1816 ומצופה כסף, שמור היום בקרמלין במוסקבה; מה שאתם רואים הוא העתק. המסגד הקיצי, המעוטר באריחים, נוסף על ידי אללהקולי חאן.

הנקודה הגבוהה ביותר במצודה היא מגדל התצפית אק שייח בובו. שמרו אותו לסוף היום: עוד על כך בהמשך.

שם המגדל הוא עצמו אגדה. הרבה לפני שהחאנים בנו את המצודה שלהם, כך מספרים, חי איש קדוש בשם אק שייח בובו, השייח הלבן, בתא בנקודה הגבוהה ביותר של הגבעה. מה שידוע פשוט יותר: התא שלו הפך אחר כך למגדל התצפית של המצודה. שמונה סיפורים כאלה, כל אחד עם מה שידוע בפועל והמקום שבו כדאי לעמוד כששומעים אותו, נמצאים באגדות חיווה שלנו.

מהרחוב זה לא נראה משהו מיוחד: בניין לבנים נמוך עם גג שטוח, בלי פורטל, בלי כיפה ובלי חצר. בפנים אולם אפלולי אחד, בערך 55 על 46 מטרים, שבו 212 עמודי עץ מגולפים ב-17 שורות נושאים את הגג; יש ספירות שמדברות על 213. האור נכנס רק דרך פתחים בתקרה, ולכן העמודים עוברים מהצל לאור השמש בזמן שהולכים. איך אומני חיווה מגלפים עמודים ודלתות, ואיפה אפשר לראות אותם היום, מופיע במלאכות אוזבקיות בעץ, במתכת ובזהב.

המסגד מוזכר לראשונה במאה ה-10 על ידי הגיאוגרף הערבי אל-מוקדסי; הבניין שאתם רואים הוא מ-1788-1789. עמודים רבים עתיקים מהחומות שסביבם. העתיקים ביותר, כך סבורים, הם מהמאות ה-10-11 ונעשה בהם שימוש חוזר מבניינים קודמים, אולי מכת, בירה קודמת של חורזם. תאריכים מגולפים על דלתות ועמודים נעים בין 1316 ל-1789. הביטו בכותרות ובבסיסים: אין שניים זהים. הצריח שליד המסגד גבוה 42 מטרים.

אללהקולי חאן, ששלט מ-1825 עד 1842, שינה את פני איצ'אן קלעה. כדי לפנות מקום הוא הורה לפרק חלק מהחומה ליד השער המזרחי. במקומה קמו קרוואנסראי (1832-1833), מדרסה (1834-1835) ושוק מקורה, הטים (1836-1838). דמי השכירות מהקרוואנסראי ומהשוק מימנו את ספריית המדרסה. כיום המדרסה משמשת מרכז מלאכות.

ארמונו, טאש חאולי, „בית האבן“, נבנה בשנות ה-1830: יותר מ-260 חדרים סביב שלוש חצרות. ההרמון נבנה ראשון. לאורך צד אחד של החצר שלו עומדות חמש לוגיות על עמודי עץ מגולפים: ארבע לארבע נשות החאן והגדולה ביותר לחאן. בחצר הקבלה, אישרת-חובלי, יכלו האורחים להקים את היורטות שלהם על שתי במות עגולות; החצר השלישית, ארז-חובלי, הייתה בית המשפט. האריחים הכחולים והלבנים הם עבודת האומן עבדאללה ג'ין, והתקרות מעץ צבועות באדום ובצהוב.

חיווה מספרת גם סיפור על הארמון: החאן רצה אותו בתוך שנתיים, האדריכל הראשון, אוסטה נור מוחמד, אמר שאי אפשר כל כך מהר, ובסוף העבודה נמשכה שמונה.

פהלוון מחמוד חי במאות ה-13 וה-14; הוא מת בשנות ה-1320. הוא בא ממשפחת אומנים, עבד בעור, כתב שירה ונזכר כמתאבק בלתי מנוצח וכמרפא. כיום הוא הקדוש הפטרון של חיווה, ומתאבקים באיראן עדיין מתפללים אליו לפני קרב.

לפי רצונו הוא נקבר בסדנה שלו, ומקדש צמח סביב הקבר. הבניין שאתם רואים הוקם ב-1810-1825 בימי מוחמד רחים חאן הראשון. הכיפה הכפולה שלו, הגדולה בחיווה, מכוסה באריחי טורקיז ומוכתרת בזהב. כמה חאנים קבורים כאן, ובפנים האריחים נושאים שורות שירה פרסיות המיוחסות למחמוד עצמו. זה עדיין מקום עלייה לרגל: כסו כתפיים וברכיים, הביאו צעיף אם אתן נשים, ושמרו על קול נמוך.

אתר הציון הצעיר ביותר באיצ'אן קלעה נבנה ב-1908-1910. איסלאם חוג'ה היה הוויזיר הראשון של חיווה בימי מוחמד רחים חאן השני ובנו ספנדיאר חאן, ומתקן: הוא מימן בית חולים, בית מרקחת, סניף דואר וטלגרף ובתי ספר חילוניים.

הצריח שלו גבוה 56.6 מטרים, הגבוה בחיווה, עטוף פסים של אריחים כחולים, לבנים וירוקים. משטח התצפית בגובה כ-45 מטרים הוא הנקודה הגבוהה ביותר בעיר העתיקה. המדרסה שלו קטנה, עם 42 תאים ואולם מקומר גדול, ומאכלסת היום את מוזיאון האמנות היישומית.

האם אפשר לעלות לצריח נקבע ביום עצמו. גרם המדרגות הספירלי צר, חשוך ותלול.

ב-29 ביוני 1969 הפכה איצ'אן קלעה כולה לשמורת מוזיאון היסטורית-אדריכלית ממלכתית. העיר הפכה למוזיאון בלי שתושביה עזבו, והמשקמים נכנסו. הרבה מהאריחים והגילופים שאתם רואים חודשו בעשורים האלה, ושוב לכבוד יום השנה ה-2,500 לחיווה ב-1997.

ב-12 בדצמבר 1990 נרשמה איצ'אן קלעה ברשימת המורשת העולמית של UNESCO, המקום הראשון באוזבקיסטן שנרשם. בוכרה הצטרפה ב-1993 וסמרקנד ב-2001. כיום שמורת המוזיאון מפעילה 15 תערוכות קבועות במדרסות ובארמונות הישנים.

איצ'אן קלעה אינה מוזיאון פתוח ריק. משפחות עדיין גרות בבתים הישנים שמאחורי האתרים, ורבות מתפרנסות ממלאכה ומתיירים: בתי הארחה, בתי קפה על הגגות השטוחים, דוכני מזכרות, גילוף בעץ וקרמיקה.

בבוקר המוקדם הסמטאות שלהן, ובערב, אחרי שקבוצות היום הולכות, שוב. שני כללים: דלת של בית היא דלת פרטית, גם אם היא צילומית, ושאלו לפני שאתם מצלמים אנשים.

הדרך הטובה ביותר לראות את הצד הזה של חיווה היא מתוך בית. בערב נוכל לארגן ארוחת ערב כאורחים של משפחה מקומית, הדרך הפשוטה ביותר לראות איך העיר חיה היום. ספרו לנו על מגבלות אוכל כשאתם מזמינים.

• כרטיס: ההליכה בסמטאות חינם. המוזיאונים והאתרים בפנים מכוסים בכרטיס משולב אחד ממשרד שליד השער המערבי. הוא תקף ליום אחד, וכל יום נוסף משולם בנפרד. המחיר ומה הוא כולל נקבעים שם, אז שאלו במקום, כולל אם העלייה לצריחים עולה תוספת.
• שעות: הסמטאות הן עיר חיה ולעולם לא נסגרות. המוזיאונים פתוחים בשעות היום; בדקו אותן במשרד הכרטיסים.
• כמה זמן: יום שלם ועוד ערב. עם יום שני אפשר להוסיף את דישאן קלעה ואת מבצרי המדבר: ראו חיווה ב-1 או 2 ימים.
• האור הטוב ביותר: זריחה לסמטאות ריקות ולאור רך על החומות; בסביבות הצהריים במסגד ג'ומה, כשאור השמש נופל דרך הגג; השעה האחרונה של היום בקלטה מינור, כשהאריחים זוהרים.
• שקיעה: עלו למגדל התצפית אק שייח בובו של קוניה ארק: מלמעלה הכיפות, הצריחים וגגות החימר השטוחים מתחברים לתמונה אחת. מרפסת בית קפה על גג היא החלופה הרגועה. לערב, הזמינו ארוחת ערב על מרפסת עם יין ונוף לאיצ'אן קלעה.
• לבוש: כתפיים וברכיים מכוסות במסגד ג'ומה ובפהלוון מחמוד, וצעיף לנשים; במקומות אחרים בגדי קיץ רגילים מתאימים.
• איפה ללון: בתוך החומות אם אפשר. מלונות קטנים ובתי הארחה בבתים ישנים נותנים לכם את הסמטאות לפני שהקבוצות מגיעות ואחרי שהן הולכות. עוד באיפה ללון באוזבקיסטן.
• איך מגיעים: רכבת Jaloliddin Manguberdi המהירה יוצאת מטשקנט ב-07:00 כל יום מלבד יום ראשון ומגיעה לחיווה בסביבות 14:30; התחנה במרחק חצי שעה הליכה מהחומות. ראו רכבות באוזבקיסטן ומחיווה לבוכרה.

כרטיסייה לכל אתר, עם כרטיסים ולוחות זמנים, נמצא במדריך שלנו לאתרי בוכרה וחיווה. לכל העיר, ראו את מדריך העיר חיווה שלנו. עם אחד המדריכים שלנו, איצ'אן קלעה היא הסיור ההליכה בחיווה, והיא חלק מחיווה ב-3 ימים, מהטיול הקלאסי בן 8 הימים ומשאר הטיולים שלנו בחיווה. כבר בחיווה ורוצים מדריך רק לקבוצה שלכם? הזמינו מדריך פרטי בחיווה.

יוצאים דרך השער הצפוני אל דישאן קלעה ומגיעים לארמון נורולבוי, ביתם של החאנים האחרונים, עם אולם קבלה שהושלם ב-1912: מראות ונברשות במקום אריחים ועץ מגולף.

לערב, קחו מונית אל ארדה חיווה, הרובע החדש על אגם גובוק, שנפתח במאי 2025: טיילת, בזאר תחת כיפות, מסעדות ואמפיתיאטרון ל-3,000 מקומות ליד המים. אחרי יום בין האתרים, לשם אנחנו לוקחים את האורחים לארוחת ערב.