
מקומות בכתבה: בוכרה
פוי קליאן בבוכרה: צריח קליאן, המסגד ומדרסת מיר-י-ערב, עם עובדות ואגדות
בפברואר 1220 כבש ג'ינגיס חאן את בוכרה, ומסגד יום השישי הגדול שלה אבד. המגדל מלבנים שעמד לצדו, צעיר אז מפחות ממאה שנה, נשאר על כנו. שמונה מאות שנה אחר כך הוא עדיין הגבוה בעיר העתיקה, וכל סמטה כמו מובילה בחזרה אליו.
המגדל הוא ,הידעת? החופרים ירדו 13 מ' ולא מצאו את בסיסו צריח קליאן משנת 1127 מתנשא לגובה של כ־46 מ', וחפירה שהגיעה לעומק 13 מ' לא מצאה את תחתית יסודותיו. לפי הדיווחים, ג'ינגיס חאן ציווה לחוס עליו. לפרטים נוספים ← והכיכר למרגלותיו היא :הידעת? אגדה: יסודות הצריח הונחו בחלב גמלים לפי האגדה, האמן באקו הניח את יסודות צריח קליאן בטיח גאנץ' מעורב בחלב גמלים, ואז נעלם לשנתיים כדי שיתקשו, ורק אחר כך בנה את המגדל. המקומיים עדיין מראים קבר שלדבריהם הוא שלו. לפרטים נוספים ← הצריח, מסגד קליאן ומכללה אסלאמית: חדרי תלמידים וכיתות סביב חצר, מאחורי שער מפואר. בערים העתיקות רבות מהן משמשות כיום מוזיאונים וסדנאות אומנים. לפרטים נוספים ← מיר-י-ערב, שניצבים זה מול זה משני צדי הריצוף. אנחנו מביאים לכאן אורחים בכל טיול לבוכרה, בשקיעה ושוב אחרי רדת החשכה. הנה המתחם כפי שהמדריכים שלנו מספרים אותו: היסטוריה, אגדות (מסומנות ככאלה), הפרטים שרוב המבקרים חולפים על פניהם ואיך לתכנן את הביקור.
בקצרה
- שלושה מבנים בארבע מאות שנה: צריח קליאן (1127), מסגד קליאן (1514) ומדרסת מיר-י-ערב (1535-1536).
- הצריח הוא 46.5 מטר של לבנים מעוטרות; ב-1220 המסגד אבד, אבל ג'ינגיס חאן השאיר את המגדל על כנו.
- הכובע שנפל, הטיט עם חלב הגמלים והאישה בחצאיות הרבות הן אגדות.
- מיר-י-ערב נפתחה מחדש ב-1946 ועדיין מכשירה תלמידים; המבקרים רואים את אולם הכניסה ואת קברם של עובידאללה חאן ומורהו.
- בואו בבוקר המוקדם לכיכר ריקה, בשקיעה ללבנים מוזהבות, וכסו כתפיים וברכיים.
תוכן העניינים
פוי קליאן: „למרגלות הגדול“

פוי קליאן פירושו בפרסית „למרגלות הגדול“, והגדול הוא הצריח. קליאן פירושו פשוט גדול. המסגד הוא מסגד קליאן, המסגד הגדול, והמדרסה שממול נושאת את שמו של שייח' המכונה מיר-י-ערב.
השלושה נבנו במשך ארבע מאות שנה: הצריח ב-1127, המסגד בצורתו הנוכחית ב-1514, המדרסה בשנות ה-1530. יחד הם לב המרכז ההיסטורי של בוכרה, ברשימת מורשת העולם של UNESCO מאז 1993.
צריח קליאן: מגדלו של ארסלן חאן מ-1127

את הצריח מימן ארסלן חאן, שליט בוכרה מבית קרא-חאן בשנים 1102-1130, שבנה בעירו לא מעט. זה היה הניסיון השני שלו. צריח קודם, שעליו הוכתר פנס מעץ, קרס זמן קצר אחרי שהושלם. זה שהקים ב-1127 הוא לבנים מהקרקע ועד הפסגה.
גובהו 46.5 מטר. בבסיס הוא רחב כ-9 מטרים, ומצטמצם ל-6 מטרים מתחת לפנס. ארכאולוגים חפרו לידו 13 מטר מטה בלי להגיע לתחתית היסודות.
הקיפו אותו לאט והביטו למעלה. כל הגוף עטוף ברצועות של עיטורי לבנים, ואין שתי רצועות עם אותה דוגמה. סמוך לראש עוברת רצועה דקה של זיגוג טורקיז. רצועה אחת נושאת כתובת בכתב כופי עם שמו של ארסלן חאן. בראש נפתח פנס עגול ב-16 קשתות. מכאן נשמעה הקריאה לתפילה, והמגדל שימש גם מגדל תצפית וגם משואה שנראתה הרחק מעבר לעיר.
הדלת אינה בגובה הקרקע. גשר לבנים מחבר את הצריח לגג המסגד, ובפנים עולה גרם מדרגות לולייני. ב-1920 נפגע כמעט מחצית הפנס. הוא נבנה מחדש, והצריח שוחזר במלואו ב-1997, לרגל יום השנה ה-2500 לעיר.
אגדה: האדון בקו וחלב הגמלים
זו אגדה, לא תיעוד. הבנאי, הידוע כאדון בקו, הניח את היסודות בטיט של גאנץ, טיח גבס מקומי, מעורבב עם חלב גמלים. אחר כך נעלם. כעבור שנתיים חזר, מצא את היסודות קשים כאבן, ורק אז התחיל לבנות את המגדל. בחלק מהגרסאות מוסיפים לתערובת גם ביצים. תושבי השכונה עדיין יראו לכם קבר שלדבריהם הוא קברו, במרחק הליכה קצר מהצריח.
מה ראה נוסע ב-1832
ב-1832 הגיע לבוכרה אלכסנדר ברנס, קצין בריטי צעיר. בספר מסעו כתב שאיש מלבד הכוהן הראשי אינו עולה לצריח, ורק בימי שישי, כדי לקרוא לעם לתפילה, כך שלא יוכל להשקיף על חצרות הנשים של הבתים סביב.
אגדה: האישה בחצאיות הרבות
אגדה אחרת מספרת על אישה אמיצה שלבשה את כל השמלות והחצאיות שהיו לה, עלתה לצריח וקפצה. החצאיות נפתחו כמו מצנח, והיא נחתה בלי פגע.
ג'ינגיס חאן והצריח שחמל עליו

ההיסטוריה מגיעה מכרוניקן פרסי מהמאה ה-13. ג'ינגיס חאן רכב לתוך מסגד יום השישי של בוכרה ושאל אם זה ארמונו של הסולטן. באותה שנה המסגד אבד; הצריח שרד.
אגדה: הכובע שנפל
למה שרד הצריח? כאן האגדה משתלטת. ג'ינגיס חאן עצר מתחת למגדל והטה את ראשו לאחור כל כך כדי לראות את הפסגה, שכובעו נפל. כשהתכופף להרים אותו אמר שאם אדם גדול כל כך השתחווה לצריח הזה, ראוי שיעמוד. בגרסה אחרת זה קסדתו, והוא רואה בנפילה סימן מלמעלה. אנחנו מספרים אותה למרגלות המגדל, וכל קבוצה מרימה את הראש.
מסגד קליאן: מסגד יום השישי של בוכרה

ארכאולוגים מצאו שני מסגדים ישנים יותר מתחת לזה שאתם רואים. התחתון, מימי ארסלן חאן, היה גדול כמו המסגד של היום. ב-1514, בימי הנסיך השייבאני עובידאללה חאן, נבנה המסגד מחדש וקיבל חזית מכוסה אריחים ומחראב חדש ממוזאיקה, חתום בידי הקליגרף בייזיד אל-פורואני.
הוא בנוי להמונים: כ-130 על 80 מטר, עם מקום לעד 12,000 מתפללים. סביב החצר נמשכות גלריות תחת 288 כיפות קטנות, הנשענות על 208 עמודים. בקצה החצר מתנשאת כיפה כחולה גדולה מעל אולם התפילה.
בפתח הכניסה חפשו לוח שיש עם צו משנת 1542 ששחרר את תושבי בוכרה ממסים מסוימים. בחצר ניצב ביתן מתומן שבנה ב-1915 האומן הבוכרי שירין מוראדוב. בעשורים הסובייטיים לא שימש המבנה כמסגד. ב-1996 הוחזר למועצה המוסלמית של אוזבקיסטן, ולוח שיש שני מול הראשון מתעד זאת. כיום הוא שוב מסגד יום השישי של בוכרה.
מיר-י-ערב: המדרסה שלא הפסיקה ללמד

מעבר לכיכר, מול המסגד, ניצבת מדרסת מיר-י-ערב, שהושלמה ב-1535-1536. היא נקראת על שם השייח' עבדאללה ימאני, המכונה מיר-י-ערב, סופי מהסדר הנקשבנדי שהגיע מתימן והיה המורה הרוחני של עובידאללה חאן, השליט שבנה מחדש את המסגד.
שתי קומות של חדרי תלמידים, 114 בסך הכול, מקיפות את החצר. ליד אולם הכניסה נמצא חדר הקבר. מיר-י-ערב טמון כאן תחת אבן שיש, ולצדו הקבר הסמלי מעץ של עובידאללה חאן, שנקבר ליד מורהו.
המדרסה נפתחה מחדש ב-1946, ובמרבית העשורים הסובייטיים הייתה אחת ממעט בתי הספר האסלאמיים בכל ברית המועצות. מאז היא ממשיכה ללמד. כיום לומדים בה כ-170 תלמידים ומלמדים 39 מורים.
מכיוון שזהו בית ספר פעיל, המבקרים רואים את אולם הכניסה ומציצים אל החצר דרך הסורג; החצר שייכת לתלמידים. אם המקומות הקדושים של בוכרה מעניינים אתכם, המדריך שלנו למקומות הקדושים של אוזבקיסטן מרחיב.
אור הערב ונקודות הצילום הטובות

פוי קליאן משנה צבע במהלך היום, ולכן כדאי לראות אותו לפחות פעמיים.
- בבוקר המוקדם: הכיכר כמעט ריקה, ואפשר לצלם את הצריח בין שני הפתחים בלי איש בפריים.
- אחר הצהריים המאוחר: השמש הנמוכה הופכת את לבני הצריח לזהב ומאירה את כיפות הטורקיז של מיר-י-ערב.
- מלמעלה: בבתי הקפה סביב הכיכר יש מרפסות וגלריות עליונות שמשקיפות ישר על הצריח ועל הכיפות. הזמינו קנקן תה ירוק וחכו לאור.
- אחרי רדת החשכה: הצריח והפתחים מוארים בזרקורים, וקבוצות היום כבר הלכו.
אם הצילום הוא עיקר הטיול שלכם, סיור הצילום שלנו באוזבקיסטן כולל את בוכרה.
הידעתם?
- בסיס הצריח הוא בין הרחבים במרכז אסיה; רק צריח קוטלוג-אמיר טימור (טמרלן, 1336-1405), מייסד האימפריה הטימורית, שבירתה הייתה סמרקנד. נולד סמוך לשהריסבז. לפרטים נוספים ← בקוניה-אורגנץ רחב ממנו.
- איש אינו יודע כמה עמוקים היסודות: החפירה נעצרה ב-13 מטר.
- המדרסה קיבלה את השם מיר-י-ערב רק אחרי מותו של השייח'.
- עובידאללה חאן בנה מחדש את המסגד, אבל הוא שוכב מעבר לכיכר, במדרסה, ליד מורהו.
פוי קליאן בתאריכים
| שנה | מה קרה |
|---|---|
| 1127 | צריח הלבנים של ארסלן חאן מושלם |
| 1220 | ג'ינגיס חאן כובש את בוכרה; המסגד אבד, הצריח שורד |
| 1514 | עובידאללה חאן בונה מחדש את מסגד קליאן |
| 1535-1536 | מדרסת מיר-י-ערב מושלמת |
| 1542 | צו המסים נקבע בפתח המסגד |
| 1920 | הפנס ניזוק קשות, ובהמשך נבנה מחדש |
| 1946 | מיר-י-ערב נפתחת מחדש כמדרסה |
| 1993 | רשימת מורשת העולם של UNESCO |
| 1997 | שיקום לרגל יום השנה ה-2500 לבוכרה |
ביקור בפוי קליאן: כרטיסים, שעות והטיפים שלנו

- הכיכר: פתוחה למעבר, בחינם.
- כרטיס ושעות: לחצר המסגד, בררו בקופה.
- זמן: כשעה, ועוד חזרה קצרה אחרי רדת החשכה.
- לבוש: זה מסגד פעיל ומדרסה פעילה. כסו כתפיים וברכיים; נשים מביאות צעיף למסגד. אל תצלמו אנשים בשעת תפילה. עוד במדריך שלנו מה ללבוש באוזבקיסטן.
- ימי שישי: המסגד מתמלא לתפילת הצהריים, ולכן אנחנו מתכננים את ביקור האורחים שלנו לשעה אחרת ביום.
- עלייה לצריח: אנחנו לא בונים ביקור סביבה. אם גרם המדרגות פתוח או לא תלוי באתר, ולכן שאלו בקופה באותו יום.
פוי קליאן נמצא כ-500 מטר מהידעת? הבריכות של בוכרה היו פעם מקור המים שלה בריכות כמו ליאבי חאוז, שנחפרה בסביבות 1620 ומידותיה 46 × 36 מ', היו מקור המים העיקרי של העיר. רובן מולאו בשנות ה־1920-30 משום שהפיצו מהלות; ליאבי חאוז שרדה. לפרטים נוספים ← ובמרחק הליכה של כמה דקות מה.מצודת המגורים של שליטי בוכרה על גבעה מלאכותית גבוהה: המבנה העתיק ביותר בעיר. לפרטים נוספים ← כדי לשלב אותו בימים שלכם, ראו בוכרה ב-1, 2 או 3 ימים, את הטבלה שלנו אתרי בוכרה וחיווה, כרטיסים ושעות ואת מדריך העיר בוכרה. לכיכר הגדולה של סמרקנד קראו על הריגיסטן בסמרקנד. עם מדריך, פוי קליאן הוא חלק מסיור גולת הכותרת של בוכרה, מבוכרה ב-2 ימים ומשאר הסיורים שלנו בבוכרה.



