המדריך פוגש אתכם במלון בבוקר, ואנחנו מתחילים במבנה שהפך לסמל של טשקנט המודרניסטית: המוזיאון הממלכתי להיסטוריה. הוא נפתח ב-1970 כמוזיאון לנין — קובייה שקירותיה מסתתרים מאחורי מסכי שמש גאומטריים מצופים שיש לבן-ורדרד. האדריכלים יבגני רוזנוב וולדימיר שסטופלוב ענו לשמש של טשקנט ברעיון העתיק של הסבכה המגולפת. המוזיאון נפתח מחדש ביולי 2026 אחרי שנתיים של שיפוץ, ואנחנו נכנסים פנימה: יש בו יותר מ-350,000 פריטים, מארכאולוגיה ועד כתבי יד.

אחר כך שני מבנים מ-1974. המוזיאון הממלכתי לאמנות הוא קובייה נוספת, מחופה ביריעות אלומיניום במסגרות מתכת, עם חלק עליון מזוגג שמרכך את האור באולמות. אולם התצוגה המרכזי של האקדמיה לאמנויות נושא עיטור לאומי על חזיתו, עם צוהרי תקרה מעל האולמות.

בשדרת נאוואי עומד ארמון הקולנוע עלישר נאוואי, שנפתח ב-1964 כקולנוע הפנורמי. האולם הראשי שלו נבנה למסך מעוגל ברוחב של כ-34 מ', ומ-1968 עד 1988 הוא אירח את פסטיבל הסרטים הבינלאומי של טשקנט. במבואה פועל היום מוזיאון הקולנוע של אוזבקיסטן.

אחר הצהריים יורדים מתחת לאדמה. המטרו של טשקנט תוכנן אחרי רעידת האדמה לעמוד ברעידות של עד 9 בסולם, מבטון מזוין עבה, ולכל תחנה ניתנו נושא ואמנים משלה. נוסעים מעלישר נאוואי, עם הכיפות ותבליטי הטורקיז מתוך „חמסה“ של נאוואי, דרך נברשות הקריסטל של מוסתקיליק מיידוני, עד קוסמונבטלר, שנפתחה ב-1984: קירות שמעמיקים מטורקיז לכחול כהה, כוכבי זכוכית לאורך התקרה ומדליוני קרמיקה של אולוג בג, איקרוס, גגרין וטרשקובה.

ליד קוסמונבטלר עומד ז'מצ'וג, „הפנינה“, בניין מגורים שהושלם ב-1985 לפי תכנון של אופליה איידינובה. שני חצאיו החצי-עגולים מחוברים כל שלוש קומות במרפסות פתוחות — חצרות משותפות באוויר לדיירים.

טוב לדעת: מאז יוני 2018 מותר לצלם במטרו. ז'מצ'וג הוא בית למשפחות רבות, ולכן אנחנו רואים אותו מהרחוב.

לינה בטשקנט

מתחילים בצ'ורסו בבוקר, כשהשוק בשיא פעילותו. השוק עתיק, המבנה לא: התכנון של האדריכלים ולדימיר עזימוב וסאביר אדילוב הוא מ-1980, והמתחם נפתח ב-1990 מתחת לכיפה ראשית של 86 מטר שמוקפת בשבע כיפות קטנות יותר. ריצוף הכיפה הגדולה באריחים נמשך עד 1993. מעבר לרחוב, תחנת צ'ורסו מ-1989 נחפרה כבור פתוח דרך כיכר השוק וצופתה בשיש לבן מגזגן.

בסמוך, בכיכר ח'אדרה, נפתח ב-1976 הקרקס הממלכתי. את כיפת הטורקיז-כחול שלו, המכוסה כמו קשקשים, משווים לא פעם לצלחת מעופפת; מתחתיה תמצאו סבכת בטון, גאנץ' מגולף, שיש, ויטראז'ים ופסיפס קרמיקה. אין לו מבואה מזוגגת — בחירה שנעשתה בגלל האקלים של טשקנט.

אחר כך ארמון ידידות העמים, שנפתח ב-1981 לפי תכנון של יבגני רוזנוב: אולם הקונצרטים הגדול במדינה, שנבנה משיש מנורטאו ומגזגן, וחזיתו שואבת מהעיטור הלאומי ומקמרונות הנטיפים של שערים עתיקים. באולם הנשפים שבפנים שלושה פסיפסים פלורנטיניים גדולים; האולמות נפתחים לקונצרטים ולאירועים.

אחרי ארוחת הצהריים נוסעים לפרקנט, כ-45 ק״מ מטשקנט, אל מרגלות ההרים בגובה של כ-1,100 מ'. כאן עומד תנור השמש הגדול, שנבנה בין 1981 ל-1987. שישים ושתיים מראות נעות, ההליוסטטים, מטילות את אור השמש על מרכז קרינה קעור בגובה של בניין בן שתים-עשרה קומות, ובמוקד שלו הטמפרטורה יכולה להגיע ל-3,000 °C. מנקודת התצפית בראש האתר רואים את כל קיר המראות בבת אחת. בערב מחזירים אתכם למלון בטשקנט.

טוב לדעת: התנור הוא החלק היחיד של אתר UNESCO שנמצא מחוץ לעיר. אם יש לכם יום אחד בלבד, נוותר עליו ונשאיר את השאר.