מסגד ביבי חאנום בסמרקנד: היסטוריה, אגדות ואיך מבקרים

בסתיו 1404 חזר טימור לסמרקנד, חולה ובן כמעט שבעים, והלך לראות את המסגד החדש שלו. השער לא מצא חן בעיניו. נמוך מדי, החליט, והורה להרוס אותו ולבנות אותו מחדש בעודו צופה, כשהוא מובא לאתר על אפריון.

חוסר הסבלנות הזה כתוב בביבי חאנום. זה היה המסגד הגדול ביותר באימפריה של טימור, שנבנה בכחמש שנים, והוא החל להתפורר כמעט מיד עם סיומו. מה שרואים היום הוא בחלקו בנייה טימורית, בחלקו שחזור מהמאה ה-20, ועדיין עבודה בעיצומה. אנחנו מביאים אורחים לכאן בדרך מהריגיסטן לשוק סיאב. הנה המסגד כפי שהמדריכים שלנו מספרים אותו: ההיסטוריה, כן הקוראן הענקי משיש, האגדות (מסומנות כאגדות) ואיך לשלב אותו ביום שלכם.

נבנה אחרי מסע ההודו

טימור כבש את דלהי בסוף 1398 וחזר מהודו עשיר. במאי 1399 החלה בנייתו של מסגד יום השישי לבירתו, גדול דיו כדי שכל העיר תתפלל בו בבת אחת. החצר לבדה נועדה להכיל 10,000 איש.

בגודל כזה נדרש צבא של בנאים. מאתיים סתתים מאזרבייג'ן, מפארס, מהינדוסטן ומארצות אחרות עבדו על המסגד עצמו, ועוד 500 סתתו אבן בהרים. תשעים וחמישה פילים הובאו מהודו כדי לגרור את המשאות. בעלי מלאכה הגיעו מהודו, מאיראן, מחורזם ומההורדה הזהובה.

טימור פיקח על החודשים הראשונים ואז יצא למסעו הארוך מערבה, נגד העות'מאנים. עד שחזר, ב-1404, המבנה העיקרי עמד. עבודות הגמר נמשכו עד 1405, השנה שבה מת.

השער שטימור הורה להרוס

הפורטל שמולכם הוא הגרסה השנייה. השליח הקסטילי רוי גונסלס דה קלביחו, שהיה אז בחצר טימור, תיעד שטימור מצא את השער הראשון נמוך מדי בהרבה והורה להרוס אותו. טימור, חלש מכדי ללכת, הורה לשאת אותו לאתר מדי יום, הביא בשר לפועלים והשליך מטבעות לסתתים שמצאו חן בעיניו.

הפורטל החדש מתנשא לגובה 35 מטר. דלתותיו נצקו מסגסוגת של שבעה מתכות. עמדו למרגלות הקשת והביטו בשני המגדלים העבים משני צדיה, העטופים ברשת של לבנים מזוגגות היוצרות כתובות בכתב כופי מרובע.

אגדה מייחסת לטימור מניע חד יותר: מעבר לכביש עמדה מדרסת אשתו, ושערה היה גבוה משלו. ההיסטוריה תומכת בחצי הראשון של הסיפור. המדרסה הייתה אמיתית, ועדיין אפשר לבקר במה שנשאר ממנה (ראו בהמשך).

כמה גדול היה

החומות החיצוניות סוגרות מלבן של 167 על 109 מטר. בפנים חצר פתוחה של 78 על 64 מטר. סביבה עברו מרפסות מקורות שנשענו על יותר מ-400 עמודי שיש, ובכל אחד משלושת הצדדים האחרים עמד אולם מכוסה כיפה הפונה אל החצר.

הגדול בהם, בית התפילה הראשי, ממוקם מול הכניסה. כיפתו החיצונית מגיעה לכ-40 מטר; בפנים, הקמרון שמעל המיחראב עולה ל-30 מטר. כמו הכיפות הטימוריות הגדולות האחרות, היא כפולה: קליפה גבוהה בצבע טורקיז מבחוץ וקמרון נמוך יותר מבפנים. הוספת כיפות גם מעל האולמות הצדדיים הייתה רעיון חדש במסגדים של מרכז אסיה.

לכו אל אמצע החצר והסתובבו. מכאן רואים בבת אחת את הכיפה הראשית, את שני המסגדים הצדדיים הקטנים ואת גבו של הפורטל, וחשים כמה מקום ריק טימור רצה שעירו תמלא ביום שישי.

חמש מאות שנות התמוטטות

החופזה ניכרה במהרה. תוך כמה שנים מהסיום החלו לבנים ליפול מהכיפה שמעל המיחראב, ובשלב כלשהו במאה ה-15 הכיפות כבר נכנעו. המסגד הגדול הפך לחורבה.

בסוף המאה ה-16 הפסיק השליט הבוכרי עבדאללה חאן השני את התיקונים. במאה ה-17 בנתה העיר את מסגד יום השישי החדש שלה בריגיסטן: טילה קארי, ששימש כמסגד הראשי של סמרקנד עד שנות ה-1920.

המכה האחרונה הגיעה ב-1897. רעידת אדמה הפילה את הקשת הפנימית של הפורטל הגדול והותירה את הכיפה הראשית לא יציבה. במשך עשרות שנים אחר כך נשאו התושבים לבנים מההריסות כדי לבנות את בתיהם.

השחזור במאה ה-20

בשנות ה-1960 החזיקו פיגומים את מה שנשאר מהקשתות הגדולות. ב-1974 החלה ממשלת הרפובליקה הסובייטית האוזבקית בשחזור מלא, והקצב גבר אחרי העצמאות: החזית הראשית של הפורטל הושלמה עד 1999. שלוש הכיפות והפורטל שרואים היום הם במידה רבה פרי העבודה הזו.

הסתכלו מקרוב ולרוב תוכלו להבחין בין הישן לחדש: קרמיקה חלקה ובהירה לצד כתמי לבנים חשופות וזיגוג דהוי, במיוחד בקירות הפנימיים סביב החצר.

העבודה טרם הסתיימה. באוקטובר 2024 נחתם מענק של 4.175 מיליון דולר להשלמת שחזור המתחם, וקרן אגא חאן לתרבות מבצעת אותו בשיטות בנייה מסורתיות.

כן הקוראן משיש

במרכז החצר עומד כן קוראן עצום מגולף משיש, באורך כ-2.3 מטר: המשענת הפתוחה בצורת V שעליה מניחים ספר לקריאה, עשויה אבן ובקנה מידה ענק. אולוג בג, נכדו של טימור והשליט האסטרונום של סמרקנד, הזמין אותו. בתחילה עמד בבית התפילה הראשי, מתחת לכיפה, ובהמשך הועבר אל החצר.

שני דפים מכתבי היד הגדולים ביותר של הקוראן הטימורי, כל אחד בגובה כ-1.8 מטר, מונחים זה לצד זה, יתאימו לו כמעט בדיוק. זה מלמד אתכם לאיזה סוג ספר הוא נבנה.

בסמרקנד יש אמונה על הכן, והיא אמונה בלבד: אישה שתזחל מתחתיו תלד ילדים רבים. כיום זה אתר שביר בן כמעט שש מאות שנה, ולכן התבוננו וצלמו, אבל אל תטפסו עליו.

אגדות: ביבי חאנום והאדריכל

המסגד נושא את שמה של סראי מולק חאנום, אשתו הראשית של טימור, הידועה כביבי חאנום, „הגבירה הבכירה“. היא הייתה בתו של קאזאן חאן, החאן האחרון של חאנות צ'גטאי, ומצאצאי ג'ינגיס חאן. הנישואין אליה העניקו לטימור את הזכות לתואר גורגן, „חתן“ החאן.

סביב שמה צמחה האגדה המפורסמת ביותר בסמרקנד. זו אגדה, לא היסטוריה. אדריכל המסגד, כך מספרים, הסכים לסיים בזמן רק תמורת נשיקה מהמלכה. המספרים אינם תמימי דעים כיצד הסתיים הסיפור, והמדריכים שלנו מספרים אותו בקלילות, כמו העיר.

התיעוד מספר סיפור פשוט יותר. המסגד היה פרויקט של טימור עצמו, שהחל אחרי מסע ההודו. סראי מולק חאנום בנתה מדרסה משלה מעבר לכביש, בסביבות 1397.

המאוזוליאום מעבר לכביש

מאותה מדרסה נותר רק מבנה פינתי אחד: מאוזוליאום מתומן עם תוף גלילי גבוה, מראשית המאה ה-15, ממש מול שער המסגד. הוא שימש מקום קבורה לנשות משפחתו של טימור. בקריפטה שמתחת עומדים ארונות קבורה משיש; הקברים נפתחו ונחקרו ב-1941.

המסורת גורסת שסראי מולק חאנום עצמה קבורה כאן. המבנה קטן והביקור קצר, והחציה של הכביש מעניקה את נקודת המבט הישירה הטובה ביותר על הפורטל של המסגד.

איך מבקרים: סיאב ממול, זמן ואור

• איך מגיעים: כ-700 מטר מהריגיסטן לאורך רחוב ההולכי רגל, הליכה של 10 דקות. שאהי זינדה נמצא כ-800 מטר רחוק יותר.
• שוק סיאב: מתחיל ממש ליד המסגד. קנו שם לחם סמרקנדי, פירות יבשים וחלווה; המדריך שלנו לשווקי אוזבקיסטן מסביר למה לשים לב.
• זמן: 45 דקות למסגד, עוד 15 למאוזוליאום, כ-2 שעות עם השוק.
• אור: הפורטל פונה צפון-מזרחה, ולכן בואו בבוקר, כשהשמש על השער ועל צד החצר של הכיפה הראשית. אחר הצהריים הפורטל בצל.
• כרטיסים ושעות: כרטיסים נמכרים בכניסה; השעות העדכניות נמצאות במדריך שלנו אתרי סמרקנד, כרטיסים ושעות.
• לבוש: כתפיים וברכיים מכוסות; נשים מתבקשות להביא צעיף.

רוב האורחים שלנו רואים את ביבי חאנום ביום הראשון או השני. סמרקנד ב-1, 2 או 3 ימים שלנו מראה איך הוא משתלב בין ריגיסטן, גור אמיר ושאהי זינדה. על שאר העיר ראו המדריך שלנו לעיר סמרקנד ואת הטיולים שלנו בסמרקנד. כבר בעיר? הזמינו סיור הליכה בסמרקנד עם מדריך לאותו מסלול.