הלבוש המסורתי האוזבקי: דופי, צ'אפאן ואטלס, והיכן לראות אותם

לבוש גברים מסורתי כולל חולצה, מכנסיים שנקראים אישטון, גלימה, אבנט, מגפי עור, ובלי יוצא מן הכלל משהו על הראש: טורבן או דופי. בטשקנט ובעמק פרגנה לבשו הגברים גם את היקטק, חולצה שנסגרת בחפיפה מלפנים. ילדים וזקנים לבשו את הגופיצ'ה, חולצה מרופדת בצמר גפן.

הצ'אפאן (צ'ופון) הוא המעיל הארוך שמעל הכול, שלובשים בעיקר בחודשים הקרים, במגוון צבעים ודוגמאות. לאירועים מיוחדים לובשים הגברים צ'אפאנים רקומים בעושר, ועד היום רואים אותם בחתונות ובימים משפחתיים גדולים. מעל מגפי העור הרכים נעלו ערדלי עור בלי עקב, שנחלצו בפתח הבית.

לבוש הנשים כולל שמלה, מכנסיים רחבים, גלימה, מטפחת ראש, כיפה ונעליים רכות, עם תכשיטי זהב או כסף. המכנסיים נגזרו פעמים רבות מאיקאט, הבד שהדוגמה שלו נצבעת בחוטים עוד לפני האריגה. בימי חג לובשות הנשים שמלות אטלס ומשי, ולא פעם רקומות בחוטי זהב.

האטלס והאדרס באים ממרגילן. מרכז פיתוח המלאכות של העיר, שנפתח ב-2007, מלמד את הדרך הישנה לייצר אותם, וב-2017 הוסיפה אותו UNESCO למרשם שיטות השימור הטובות שלה. איך הבד נעשה ואיך מבחינים בין השניים, תמצאו במאמר שלנו על האיקאט האוזבקי.

רקמת הזהב הייתה הגבוהה שבמלאכות העיר. היא כיסתה את בגדי האמיר והאצולה של בוכרה, והכיפה הרקומה בזהב של בוכרה היא העשירה מכל הדופי. בארמון הקיץ סיטוראי מוהי-חאסה רואים גלימות רקומות זהב לצד סוזאני מבוכרה.

בחורזם, באזור חיווה, הגברים מעדיפים על פני הדופי כובעים גבוהים מעור כבש בצבעים שונים. האורחים שלנו מודדים אותם בדוכנים של הערים העתיקות. בבוכרה הייתה למוכרי הכיפות כיפת מסחר משלהם, טוקי טלפק פורושון, כיפת מוכרי הכובעים, ועד היום נמכרות כיפות רקומות מתחת לכיפות המסחר (ראו כיפות המסחר של בוכרה).