אוזבקיסטן: היסטוריה קצרה של ארץ שתמיד הייתה צומת דרכים

סמרקנד ובוכרה כבר היו ערים מבוססות כשצבאותיו של אלכסנדר מוקדון הגיעו אליהן ב-329 לפנה״ס, כחלק מהאימפריה הפרסית האחמנית שהוא היה עסוק בפירוקה. הזורואסטריות, הדת השלטת באזור לפני האסלאם, הותירה את חותמה במסורות מקומיות של פולחן האש ובנורוז, חג האביב שנחגג עד היום. הבודהיזם הגיע מאוחר יותר בדרכי המסחר מהמזרח, והשתרש כל כך עד שטרמז, בדרום, הפכה למרכז בודהיסטי חשוב במשך מאות שנים לפני בוא האסלאם.

צבאות ערביים כבשו את האזור בתחילת המאה ה-8, והאסלאם הפך לדת השלטת במאות שלאחר מכן — אבל השינוי פעל לשני הכיוונים. חכמי מרכז אסיה הפכו למרכזיים בעולם האינטלקטואלי האסלאמי כולו: אל-בוח'ארי, שנולד בבוכרה, ערך את מה שנחשב לקובץ החדית'ים הסמכותי ביותר באסלאם הסוני; אל-ח'ואריזמי, שפעל דרומה יותר, נתן למתמטיקה את המילה „אלגוריתם“ ולמעשה ייסד את האלגברה. בוכרה במיוחד הפכה לאחד ממרכזי הלימוד החשובים של התקופה, בשורה אחת עם בגדד וקורדובה.

ב-1220 כבש צבאו של ג'ינגיס חאן את בוכרה ואת סמרקנד, ושתי הערים נאלצו להיבנות מחדש. אבל השלום המונגולי שבא אחרי שהכיבוש עצמו הסתיים הפך לזמן מה את כל דרך המשי לבטוחה ויציבה מאי פעם — וזו אחת הסיבות שרשת המסחר הגיעה לשיאה המאוחר תחת המדינות היורשות של המונגולים, במקום לדעוך אחרי 1220.

טימור (טמרלן), שנולד ליד שהריסבז ב-1336, בנה אימפריה עצומה והפך את סמרקנד לבירתה, ובנה אותה מחדש מתוך שאפתנות אדריכלית מכוונת שמגדירה את קו הרקיע של העיר עד היום. נכדו אולוג בג הפנה את השושלת אל המדע ובנה את אחד המצפים האסטרונומיים המתקדמים בתקופתו — מקרה נדיר של שליט טימורי שזוכרים אותו יותר בזכות ספר של טבלאות כוכבים מאשר בזכות קרב.

עד המאה ה-16 התחלק האזור לחאנויות נפרדות — חיווה, בוכרה, קוקנד — ולכן חיווה במיוחד התפתחה באופן עצמאי כל כך מסמרקנד ומבוכרה. במאה ה-19 החאנויות הפכו לחלק מהאימפריה הרוסית או לחסות שלה. ב-1924 הוקמה הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוזבקית, וב-1991 היא הפכה לאוזבקיסטן העצמאית של היום.