מה לקנות באוזבקיסטן: סוזאני, איקט, קרמיקה, סכינים ואיך מזהים עבודת יד

השם בא מהמילה הפרסית ל״מחט״. סוזאני הוא בד רקום גדול שכלה הכינה לנדוניה שלה והציגה ביום החתונה. לבוכרה, לנורטה, לסמרקנד, לשהריסבז ולטשקנט היה סגנון משלהן, ולכן מוכר טוב יספר לכם מאיפה הפריט.

הסתכלו בגב: התפרים של עבודת יד משתנים באורך ובמתח, ולפעמים עוד רואים את קו המתאר המצויר של הדוגמה. פריטים קטנים יותר שנרקמו ביד, כמו ציפיות כרית, הם הדרך הקלה ביותר להחזיק ברקמה אמיתית במחיר סביר. כדי להבין איך נראית עבודה עדינה, בקרו במוזיאון לאמנויות שימושיות בטשקנט לפני שאתם קונים: יש בו יותר מ-7,000 פריטים של מלאכת עם.

באיקט הדוגמה נצבעת בתוך החוטים לפני האריגה, וכך השוליים שלה רכים ומטושטשים. שני בדים יוצאים מהנולים: חאן-אטלס, משי טהור, ואדרס, חצי משי וחצי כותנה, זול יותר וקל יותר לכביסה. הבית של שניהם הוא מרגילן בעמק פרגנה, ומאז 2017 מרכז פיתוח המלאכות של מרגילן ברשימת האונסק״ו של שיטות מצוינות לשימור, על שימור האטלס והאדרס. איך מבדילים איקט ארוג ביד מהדפס, ומה משמעות הדוגמאות, במדריך שלנו לאיקט האוזבקי.

במפעל Yodgorlik, הפועל מאז 1972, רואים את המשי עובר מגולם לבד וקונים אותו במטרים. מפני שהחוטים צבועים, באיקט אמיתי הדוגמה נראית משני צדי הבד; בהדפס הגב חיוור. איך אנחנו מתכננים את העמק מופיע במדריך שלנו לעמק פרגנה.

ריסטן, בעמק פרגנה, עובדת עם חימר מקומי אדום ועם זיגוג אישקור כחול-ירוק, העשוי מפיגמנטים מינרליים ומאפר של צמחים שרופים; המשפחות שומרות את המתכונים שלהן לעצמן. קערות בסגנון ריסטן מיוצרות גם בכמויות לשווקים, ולכן אם אתם רוצים עבודת יד, קנו בסדנה, מאלה שעומדים ליד האובניים. האמנים מטביעים לא פעם את סימנם בתחתית.

גיז'דובן, כ-40 ק״מ מבוכרה, יש לה אסכולה משלה. משפחת נרזולאייב מתעסקת כאן בקדרות שישה דורות, ואבדולו נרזולאייב פתח מוזיאון קרמיקה בסדנה שלו ב-1992. הדוגמאות גאומטריות ופרחוניות, בהובלת ירוק וכחול. בקשו מהסדנה לעטוף היטב את הצלחות ושאו אותן במטען יד. מבוכרה אנחנו מארגנים טיול לגיז'דובן, עם הסדנה וארוחת צהריים.

בימי האמירים רקמת הזהב הייתה אמנות החצר: סדנאות בארק רקמו גלימות מקטיפת משי בחוט זהב, וכמעט הכול הלך לחצר. ב-1960 נאספה המלאכה למפעל רקמת הזהב של בוכרה. כדי לראות את הפריטים של האמיר עצמו, לכו למוזיאון ארמון הקיץ סיטורי מוחי-חוסה (ראו בוכרה ב-1, 2 או 3 ימים). כיום קונים בעיר העתיקה כובעים, תיקים ופאנלים קטנים רקומים בזהב.

פיצ'וק מצוסט, באזור נמנגן שבעמק פרגנה, נחשב בעיני רבים לאחד הסכינים המסורתיים הטובים ביותר באוזבקיסטן. יש לו להב ישר ורחב וידית מקרן, מעצם או מקרן צבי, ועל הלהב מוטבע חותם צוסט. רובע הנפחים הישן של העיר עדיין נקרא סוזנגרון.

בבוכרה, כיפת הסחר טלפק פורושון מוכרת סכינים, תכשיטים וכלי נגינה, ולידה סדנת נפח שבה אפשר לראות סכינים מחושלים. חפשו את המספריים בצורת ציפור של נפחי בוכרה: פותחים אותם, והמקור הופך לשני הלהבים. שבקידין קמאלוב, נפח בדור השישי, מנהל מוזיאון נפחות בעיר. ארזו כל להב במטען הנבדק. עוד על סכיני צוסט, על נחושת בוכרה ועל גילוף העץ של חיווה במלאכות אוזבקיות בעץ, במתכת ובזהב.

איזו כיפה מוכרת מה, וההליכה שמקשרת בין כל ארבע, בכיפות הסחר של בוכרה במדריך שלנו.

במפעל Meros בקוניגיל, 13 ק״מ מסמרקנד, מייצרים נייר ביד מקליפת תות. השיטה אבדה עד המאה ה-19; האחים מוחתרוב החיו אותה בשנות ה-1990. הנייר צהבהב במקצת, כי איש לא מלבין אותו, ומשמש לשחזור כתבי יד עתיקים. בחנות נמכרים מחברות, גלויות ומיניאטורות, כולם קלים מספיק לכל מזוודה. זה משתלב ביום השלישי של תוכנית סמרקנד שלנו.

בחיווה, בתוך איצ'אן קלע, אפשר להיכנס לסדנאות ולראות איך אורגים שטיחי משי. הצבעים טבעיים: קליפת רימון, קליפת אגוז, שורש רוביה ואינדיגו. שטיח אחד יכול לקחת חודשים. בבוכרה מוכרים שטיחים מתחת לכיפות טוקי סרפון ותים עבדאללה חאן. בחיווה אנחנו מארגנים גם ביקור במפעל משי.

כדי לבדוק שטיח, הפכו אותו. בשטיח עשוי בקשרים ביד הדוגמה נראית בגב כשורות של קשרים בודדים, קצת לא אחידים, והשוליים הם קצות חוטי השתי שעליהם נארג השטיח. רשת נוקשה, גב מודבק או שוליים שנתפרו אחר כך מעידים על מכונה.

הגבול הוא חמישים שנה. פריטים שנוצרו לפני 50 שנה ויותר נחשבים למורשת תרבות ובדרך כלל אסור להוציאם מהמדינה. פריטים חדשים יותר בעלי ערך אמנותי יכולים לדרוש תעודת יצוא ממשרד התרבות; הבדיקה אורכת עד עשרה ימים. שטיחים, רקמות וסוזאני שנוצרו במכונה ב-50 השנים האחרונות אינם צריכים תעודה, וכך גם מלאכות עם מודרניות עשויות ביד.

קחו קבלה על כל שטיח או סוזאני. אם מוכר קורא למשהו עתיק, בקשו את התעודה לפני שאתם משלמים. הכללים המלאים ברישום ומכס באוזבקיסטן.

המתנות הקלות ביותר מגיעות מצ'ורסו בטשקנט ומסיאב בסמרקנד: משמש מיובש, צימוקים, שקדים, פיסטוקים, תבלינים וקורט, כדורים קטנים של יוגורט מיובש ומומלח. טעמו לפני שאתם קונים. בדקו את הכללים של מדינת הבית שלכם לפני שאתם אורזים אוכל: אוסטרליה, למשל, מחייבת להצהיר על פירות יבשים, אגוזים, תבלינים ופריטי עץ בכרטיס הנוסע הנכנס, וסחורה מוצהרת בסיכון נמוך מוחזרת לאחר בדיקה.

קנו במקור כשאפשר: סדנאות ריסטן וגיז'דובן, הנולים של מרגילן, מפעל Meros, כיפות בוכרה, סדנאות חיווה. שווקים כמו צ'ורסו וסיאב מתאימים ביותר לאוכל, לתבלינים ולקרמיקה יומיומית.

בשווקים ומתחת לכיפות המיקוח הוא חלק מהעסקה. שאלו על המחיר, הציעו פחות בחיוך ופגשו באמצע. אל תתחילו אם אינכם מתכוונים לקנות: ברגע שהסכמתם על מחיר, העסקה סגורה. הביאו סום בשטרות קטנים. כרטיסי אשראי עובדים בכל מקום שיש בו מסוף, אבל דוכני השוק רוצים מזומן; ראו כרטיסים, מזומן וטיפים. מדריך עוזר יותר ממה שנדמה, במיוחד היכן שהאמנים דוברים אוזבקית בלבד; ראו מדריך פרטי באוזבקיסטן.

אם מלאכות הן הסיבה שאתם נוסעים, הטיול שלנו למלאכות עמק פרגנה מקדיש ארבעה ימים לריסטן, למרגילן, לקוקנד ולאנדיז'אן, עם מפגש קרמיקה עם אמן בריסטן. סיפור המלאכות הקדום יותר במלאכות המסורתיות של אוזבקיסטן.

למלאכות של שתי הערים העתיקות, הטיול שלנו מלאכות בוכרה וסמרקנד מקדיש חמישה ימים למפעל הנייר בקוניגיל, למגלפי העץ ולשטיחי המשי של סמרקנד, לנפחים ולרקמת הזהב של בוכרה ולקדרים של גיז'דובן.