כיפות המסחר של בוכרה: טוקי סרפון, טוקי טלפק פורושון, טוקי זרגרון וטים עבדאללה חאן

עמדו מתחת לטוקי סרפון בצהריים, והטמפרטורה יורדת. אור נופל פנימה דרך הפתחים שבכיפה, הלבנים משאירות את חום הרחוב בחוץ, ומכל צד נפתחת חנות עם סוזאני ומטבעות עתיקים. חלפני הכספים של בוכרה ישבו כאן במאה ה-16, ואותן כיפות עדיין מחסות על המסחר גם היום.

בוכרה בנתה שישה בזארים מקורים בצמתים של רחובות הסוחרים שלה, וארבעה מהם עדיין עומדים. הנה מתי נבנה כל אחד, מה נמכר תחתיו אז והיום, איך לקנות מלאכות יד בלי חרטות, וההליכה שמחברת את כל הארבעה.

צמתים מקורים של עיר סוחרים

במאה ה-16, בימי השייבאנים, הפכה בוכרה לבירה ולאחד השווקים הסואנים ביותר במרכז אסיה. בוניה כיסו בכיפות את הצמתים הראשיים של רחובות הבזאר: טוקי הוא צומת רחובות מקורה בכיפה, טים הוא אולם מסחר מקורה. מתחת לכל כיפה עמדו חנויות לאורך הקשתות, ולכל כיפה היה ענף מסחר משלה, כך שסוחר ידע לאן ללכת בשביל כסף, כובעים, משי או זהב.

מתוך ששת הבזארים המקורים שרדו ארבעה: שלושה צמתים מקורים בכיפה ואולם אחד. שני האחרים אבדו ב-1920. היום הם חלק מהמרכז ההיסטורי של בוכרה, ברשימת המורשת העולמית של UNESCO מאז 1993, וההליכה דרכם לא עולה דבר.

טוקי סרפון: כיפת חלפני הכספים

הכיפה הראשונה שפוגשים כשבאים מליאבי חאוז היא העתיקה ביותר. טוקי סרפון נבנתה ב-1534-1535, בימי עובידאללה חאן, מעל השהרוד, התעלה שהביאה מים דרך העיר. הכיפה המרכזית שלה נשענת על ארבע קשתות מסיביות, וסביבה עמדו חנויות חלפנות, מסגד קטן ובית מרחץ.

השם פירושו „כיפת חלפני הכספים“. בוכרה סחרה עם חצי אסיה, והסרפים החליפו מטבעות של האימפריה העות'מאנית והאימפריה הרוסית, של סין, הודו, אפגניסטן וערב, והלוו כסף לסוחרים שעמדו לצאת לדרך. רבים מהם היו סוחרים מהודו.

היום החנויות מוכרות תכשיטים, מטבעות עתיקים, שטיחים, גילופי עץ, ציורים ותלבושות לאומיות. אם אתם קונים משהו שנמכר כעתיק, קראו קודם את כללי הייצוא ברישום ומכס.

טוקי טלפק פורושון: כובעים, טורבנים וספרים

כמה דקות הליכה הלאה, אחרי מסגד מגוקי אטארי, ששומר מוזיאון שטיחים מהמאות ה-18-20, חמישה רחובות נפגשים מתחת לכיפה אחת. טוקי טלפק פורושון נבנתה ב-1570-1571, בימי עבדאללה חאן השני, ושמה פירושו „כיפת מוכרי הכובעים“: כאן נמכרו טלפקים מפרווה, כיפות וטורבנים. במאות קודמות עבדו מתחת לאותו גג מוכרי ספרים, והכיפה נקראה גם טוקי כיטובפורושון, כיפת מוכרי הספרים.

כל אחת מחמש הקשתות עדיין מובילה למקום אחר, כך שזו הכיפה שהכי קל ללכת בה לאיבוד, ובנעימים. היום נמכרים בה כלי קרמיקה מצוירים, פסלונים, כלי נגינה, בגדים וכיפות רקומות.

טים עבדאללה חאן: אולם המשי

שלא כמו הכיפות שמעל הצמתים, הטים של עבדאללה חאן הוא בניין בפני עצמו: אולם מרובע של כ-39 על 42 מטרים, שנבנה ב-1577, עם חלל מרכזי ברוחב של כ-10 מטרים מתחת לכיפה גבוהה וגלריה של חנויות מקורות בכיפות סביבו. בגומחות המקושתות שלו היו 56 חנויות.

זה היה שוק המשי של בוכרה במשך מאות שנים. האור נכנס דרך פתחים קטנים בתוף הכיפה, ובפנים נשאר קריר. מוכרי השטיחים השתלטו על המקום: היום זה המקום להתבונן בשטיחים, בפאלאס, בסוזאני ובשטיחי קיר, לאט ומחוץ לשמש. הוא עומד דרום-מערבית למדרסות עבדולעזיז חאן ואולוג בג.

טוקי זרגרון: כיפת הצורפים ליד פוי קליאן

הגדולה בכיפות עומדת בקצה הצפוני, במקום צ'ורסו הישן, הצומת הראשי של רחובות הקניות. טוקי זרגרון, כיפת הצורפים, נבנתה ב-1569-1570, בימי עבדאללה חאן השני. קוטר הכיפה המרכזית שלה 14 מטרים, ופעם עבדו מתחת לקשתותיה 36 בתי מלאכה של צורפים, וחנויות המשיכו ממנה לעבר מדרסת אולוג בג. מספרים שגם הטנגה הכסופה של בוכרה נטבעה כאן.

היום תמצאו כאן כסף ותכשיטים, שטיחים, כלי נגינה, עתיקות ומלאכות יד. מכאן צריח קליאן במרחק כמה צעדים: המשיכו אל פוי קליאן.

מה לקנות מתחת לכיפות, ואיך

הכיפות מוכרות את מלאכות היד שבוכרה ידועה בהן: סוזאני ושטיחים, רקמת זהב, נחושת מרוקעת, המספריים בצורת ציפור של נפחי בוכרה, קרמיקה, צעיפי משי וכיפות רקומות. חנויות רבות הן גם בתי מלאכה, ואפשר לצפות בעבודה.

התמקחו. המחירים הם נקודת פתיחה. שאלו, הציעו פחות ונפגשו באמצע; קנייה של כמה פריטים באותה חנות עוזרת.

שאלו איך זה נעשה. רקמת יד ורקמת מכונה יכולות להיראות דומות מרחוק; הפכו את הסוזאני והסתכלו על הצד האחורי. מוכר טוב יסביר.

פריטים ישנים צריכים מסמכים. שטיחים, סוזאני וכל מה שנמכר כעתיק עשויים להצריך אישור של משרד התרבות כדי לצאת מהמדינה, ופריטים בני 50 שנה ומעלה בדרך כלל אינם יכולים לצאת כלל. שאלו את החנות על האישור לפני שאתם משלמים.

תשלום: חלק מהחנויות מקבלות כרטיסים, רבות מעדיפות מזומן; החזיקו סום. שאר עצות הקניות שלנו, עיר אחר עיר, נמצאות במה לקנות באוזבקיסטן. כדי לראות קרמיקה נוצרת ולא רק נמכרת, הוסיפו את הטיול שלנו לסדנת הקרמיקה בגיז'דובן עם ארוחת צהריים.

ההליכה בין הכיפות: המסלול שלנו

התחילו בליאבי חאוז ולכו צפונה: טוקי סרפון, מגוקי אטארי, טוקי טלפק פורושון, הטים של עבדאללה חאן, טוקי זרגרון, ופוי קליאן בסוף. כל ההליכה קצרה מקילומטר, אבל הקדישו לה שעה עד שעתיים עם קניות.

הכיפות לא דורשות כרטיס; החנויות פתוחות בשעות היום. הצהריים הם זמן טוב, כשהכיפות נותנות צל מהחום, ולמוזיאון השטיחים במגוקי אטארי שבדרך יש כרטיס קטן משלו. עם מדריך, הכיפות הן חלק מסיור עיקרי בוכרה שלנו; כרטיסים ושעות למונומנטים שסביבן נמצאים באתרי בוכרה וחיווה, כרטיסים ושעות פתיחה.

בקצרה

• ארבעה מששת הבזארים המקורים של בוכרה מהמאה ה-16 שרדו: טוקי סרפון, טוקי טלפק פורושון, הטים של עבדאללה חאן וטוקי זרגרון.
• טוקי סרפון מ-1534-1535 הייתה כיפת חלפני הכספים; טוקי זרגרון מ-1569-1570 הייתה כיפת הצורפים.
• הטים של עבדאללה חאן מ-1577 היה אולם המשי, והיום הוא המקום לשטיחים ולסוזאני.
• ההליכה דרכן חינם; התמקחו, הסתכלו על הצד האחורי של הרקמה ובקשו מסמכים לכל דבר ישן.
• לכו צפונה מליאבי חאוז עד פוי קליאן בשעה עד שעתיים, רצוי בצהריים, בצל.