בוכרה ב-1, ב-2 או ב-3 ימים: תוכנית של מקומיים

כמעט הכול נמצא על קו קצר מליאבי חאוז במזרח ועד הפארק של הסמאנים במערב. רק שלושה אתרים דורשים רכב.

הכניסה לארק ולסיטוראי מוהי-חוסה עולה 60,000 סום כל אחד למבקר זר בוגר. שניהם פתוחים מדי יום בין 9:00 ל-18:00, ובעונה בין 8:00 ל-21:00. הכניסה לליאבי חאוז ולכיפות המסחריות חינם. כדאי להחזיק סום במזומן לקופות הקטנות ולדוכנים שמתחת לכיפות: ההסבר המלא נמצא בהערות שלנו על כרטיסי אשראי ומזומן.

התחנה של בוכרה אינה בבוכרה. היא בקגאן, כ-12 ק״מ דרום-מזרחית לעיר העתיקה, ולכן צריך מונית או הסעה בשני הקצוות. הרכבות המהירות של הבוקר מטשקנט מגיעות בין כ-10:00 ל-12:30, קצת יותר מארבע שעות אחרי היציאה; מסמרקנד הנסיעה אורכת פחות משעתיים. רכבות הלילה מגיעות עוד לפני עלות השחר. הרכבות חזרה לכיוון סמרקנד וטשקנט יוצאות בין כ-15:00 ל-18:30. עוזבים ברכבת? אנחנו מזמינים לכם כרטיס רכבת מבוכרה.

אם חיווה היא התחנה הבאה, ה-Jaloliddin Manguberdi עוצר בבוכרה בסביבות 11:00 ומגיע לחיווה ב-14:31, מדי יום חוץ מיום ראשון. הכרטיסים נפתחים 60 יום מראש באתר eticket.uzrailpass.uz. עוד על כך ברכבות באוזבקיסטן ובמחיווה לבוכרה.

בוקר. הגיעו לארק כשהוא נפתח, לפני שהחום מתיישב על החצרות הפתוחות שלו. חומותיו מתנשאות לגובה 16 עד 20 מ', ורמפה מעלה אתכם דרך השער אל חדר הכס והמוזיאונים. ביציאה חוצים את הכיכר למסגד בולו חאוז, שעשרים עמודי העץ המגולפים שלו משתקפים בבריכה. משם הולכים מערבה אל הפארק, אל מאוזוליאום הסמאנים: קובייה מהמאה ה-10 מלבנים מעוטרות, ששרדה את המונגולים ב-1220 משום שהשיטפונות כבר קברו אותה. אור הבוקר הצדדי מבליט את הדוגמה. צ'שמה-איוב, מעיין איוב, נמצא כמה צעדים משם.

צהריים. חוזרים מזרחה אל הכיפות המסחריות. הן נבנו מעל צמתי דרכים עתיקים, והצל שלהן הוא המקום הטוב ביותר להיות בו בשעות החמות. ארוחת הצהריים היא פלוב, מנת צהריים כאן: בבוכרה מכינים אותו מתוק יותר, עם פירות יבשים, ובתי התה סביב ליאבי חאוז מגישים אושי סופי. עוד על כך במאמר שלנו על הפלוב.

סיפורה של כל כיפה, מהחלפנים ועד הצורפים, מובא בהכיפות המסחריות של בוכרה.

אחר הצהריים. ממשיכים אל פוי קליאן. צריח קליאן מ-1127 מתנשא לכ-46 מ', והארכאולוגים חפרו 13 מ' מטה בלי להגיע לתחתית היסודות שלו. מולו עומדת מיר-י-ערב, אחת משלוש מדרסות בלבד שהמשיכו ללמד בתקופה הסובייטית; היא מכשירה תלמידים עד היום. הישארו עד שהשמש הנמוכה הופכת את הלבנים לזהב. זה מתחם דתי פעיל, ולכן מכסים כתפיים וברכיים.

ערב. הולכים 500 המטרים חזרה אל ליאבי חאוז לתה ירוק על מיטות העץ הרחבות שליד המים. הרימו מבט אל הפתח של מדרסת נאדיר דיוואן-בגי: שתי ציפורי סימורג נושאות אילים לבנים לעבר שמש עם פנים של אדם.

בוקר, ברכב. שלושת האתרים שמחוץ לעיר העתיקה יוצרים לולאה אחת. מתחילים בסיטוראי מוהי-חוסה, ארמון הקיץ שנבנה ב-1912-1918 עבור האמיר עלים חאן: אירופי מבחוץ, בוכרי מבפנים, עם סוזאני, חרסינה ורקמת זהב במוזיאון שלו. ממשיכים למתחם בהאא א-דין נקשבנד, מקום קבורתו של מייסד המסדר הנקשבנדי, שמת ב-1389. זה מקום עלייה לרגל: כתפיים וברכיים מכוסות, ולנשים צעיף; ראו מה ללבוש. מסיימים בצ'ור-בכר בצד המערבי של העיר, הנקרופוליס שעבדאללה חאן השני ייסד ב-1559 סביב קברו של אבו-בכר-סעיד. זו בדיוק הלולאה של סיור הגילוי בבוכרה שלנו, עם מדריך ורכב.

אחר הצהריים. בחזרה בעיר העתיקה, הולכים ממערב למזרח. מדרסת אולוג בג מ-1417 היא העתיקה ביותר ששרדה במרכז אסיה; על הדלת המגולפת שלה כתוב שהשכלה היא חובה לכל מוסלמי ומוסלמית. אחר כך מסגד מגוק-אטורי, שוקע מתחת לרחוב בין הכיפות. מליאבי חאוז הולכים עשר דקות בסמטאות המגורים מזרחה אל צ'ור מינור: הסמטאות הן חצי מהסיבה ללכת.

ערב. חזרו לראות את פוי קליאן אחרי ארוחת הערב, מוארת וכמעט ריקה אחרי שקבוצות היום הלכו. או סיימו את היום במרחץ: שני חמאמים היסטוריים עדיין פועלים בעיר העתיקה, ראו חמאמים בבוכרה ובחיווה.

היום השלישי בבוכרה מיועד לעשייה ולא רק לצפייה. אלה האפשרויות שאנחנו מציעים לאורחים שלנו:

• פוי קליאן עם עלות השחר. חזרו לכיכר בבוקר השקט, לפני שהחנויות נפתחות, והשוו אותה לשקיעה שראיתם ביום הראשון.
• מבשלים פלוב. בסיור הקולינרי שלנו Taste of the Road השיעור בבוכרה הוא בַּחְש, הפלוב הירוק; בסיור הקבוצתי סמרקנד, בוכרה וחיווה זה ערב בבית הארחה משפחתי. אפשר להוסיף שיעור לכל טיול. בבוכרה אנחנו גם מארגנים ארוחת ערב אצל משפחה מקומית.
• לילה במדבר. בין בוכרה לסמרקנד, אגם איידרקול ומחנה יורטות הם עצירה טובה: ראו איידרקול והרי נוראטאו.
• ממשיכים לחיווה. נוסעים ברכבת המהירה של סוף הבוקר (לא בימי ראשון), מגיעים ב-14:31 ונהנים משקיעה בתוך החומות. התוכנית שלנו לחיווה ב-1 או ב-2 ימים ממשיכה משם.