סמלים בעיטור האוזבקי: איך לקרוא אריחים, סוזאני, איקט ודלתות מגולפות

כמעט כל דוגמה אוזבקית שייכת לאחת משתי משפחות. גיריה, „קשר“ בפרסית, היא גאומטריה: רצועות ישרות שזורות שיוצרות כוכבים ומצולעים ויכולות לחזור בכל כיוון בלי התחלה ובלי סוף. אחת הדוגמאות המוקדמות ביותר בארץ נמצאת על השער של הקרוואנסראי רבאט-י מאליק מ-1078, בדרך מנבואי לבוכרה. ועוד קודם, במאה ה-10, הניחו בוני מאוזוליאום הסמאנים בבוכרה את הלבנים עצמן בדוגמאות, כך שהקובייה כולה היא עיטור.

איסלימי הוא הגן: גבעולים שמתפתלים, מתפצלים ופורחים, עם עלים ורוזטות. בימי הטימורים כיסו עיטורים צמחיים חלק גדול משטח הבניינים, ואותן ספירלות עוברות על דלתות מגולפות בחיווה, שם האומנים קוראים לסגנון איילנמה איסלימי, האיסלימי המסתובב. גאומטריה וגן משמשים לעתים קרובות יחד: מסגרת של גיריה, שדה של פרחים.

הרוזטות העגולות הגדולות שממלאות סוזאני רבים הן השמש והירח. בטשקנט סוזאני כזה נקרא פלק, „השמיים“, או אוי-פלק, „שמי הירח“. סביב העיגולים צומח גן של פרחים, עלים וגפנים, והרוקמות מספרות שחלק קטן מהדוגמה נשאר לעתים קרובות לא גמור, כדי שהעבודה, כמו החיים, תימשך. איך מכינים סוזאני ואיך בוחרים אחד מוסבר ברקמת הסוזאני.

יצורים חיים נדירים על מבנים אסלאמיים, ולכן שני שערים מפורסמים. על מדרסת שיר דור בריגיסטן, שנבנתה ב-1619-1636, שני חתולים גדולים מפוספסים רודפים אחרי איילים לבנים, ועל גבו של כל חתול עולה שמש עם פני אדם. השם פירושו „בעל אריות“ או „בעל טיגריסים“, ובסמרקנד עדיין מתווכחים מה מהשניים; הדימוי מופיע היום על הכסף האוזבקי. בבוכרה, על מדרסת נאדיר דיוואן-בגי בליאבי חאוז, שני סימורגים, הציפורים דמויות עוף החול מהאגדה הפרסית, עפים לעבר שמש עם פני אדם, וכל אחד נושא אייל לבן בטפריו.

המדריכים יספרו לכם יותר מפירוש אחד, מכוח מלכותי ועד הסמל העתיק של השמש והאריה; מה שבטוח הוא שהאומנים בחרו בדימויים האלה בכוונה, לשער הראשי של הבניין. עוד בריגיסטן ובליאבי חאוז.

על בניינים רבים העיטור החשוב ביותר הוא הכתב. כופי, הסגנון העתיק ביותר של הקליגרפיה הערבית, זוויתי וזקוף, וצורתו המרובעת מתאימה ללבנים: על הפילונים של אק-סראי בשהריסבז מילים שלמות מונחות בלבנים כחולות ולבנות, כמו פיקסלים. רוב הכתובות על מסגדים ומדרסות הן פסוקים מהקוראן, אבל הבניינים מתעדים גם את סיפורם שלהם. רצועה בכתב כופי על צריח קליאן בבוכרה מזכירה את ארסלאן חאן, השליט שבנה אותו, ועל מאוזוליאום שאדי מולק אקה מ-1371-1372 בשאהי זינדה השאירו יוצרי האריחים את שמותיהם: שמסידין, בדרידין וזיינידין.

לא צריך לקרוא ערבית כדי ליהנות מזה. חפשו את הרצועות שעוברות לאורך החלק העליון של שער או סביב כיפה: במקום שבו הדוגמה הופכת לשורות של אותיות, הבניין מדבר. הזום בטלפון עוזר עם כתובות גבוהות על הקיר.