בזאר סיאב, סמרקנד: מה לקנות ולטעום, ואיך לבקר

סיאב הוא הבזאר הגדול ביותר בסמרקנד: יותר משבעה הקטאר, עם שבעה ביתנים מקורים גדולים של דלפקים ארוכים, ועוד ביתנים של חנויות סביבם. הכניסה הראשית היא קשת משולשת מחופה במיוליקה כחולה. השם בא מהסיאב, נחל „המים השחורים“ שזורם למרגלות גבעת העיר העתיקה, אפרסיאב.

המסחר מרגיש כאן בבית כבר זמן רב. ב-1404 ראה השליח הקסטיליאני קלביחו את בוני טימור פורצים רחוב חנויות חדש דרך לב סמרקנד: חנויות משני הצדדים, גג של כיפות עם חלונות לאור, מזרקות לאורך הדרך, והרחוב כולו הושלם בעשרים יום. הרחוב הזה איננו עוד, אבל ההרגל לסחור במרכז, ליד מסגד יום השישי שטימור החל לבנות ב-1399, נשאר. ריגיסטן נמצא כקילומטר דרומה, שאהי זינדה כ-500 מטרים מזרחה ואפרסיאב כ-2 ק״מ צפונה.

מתחת לגגות הדלפקים מקובצים לפי מה שהם מוכרים, כך שאחרי עשר דקות קל לקרוא את הבזאר. באולם אחד תמצאו פירות וירקות של העונה, עשבי תיבול וביצים בתבניות; באחר, פירות יבשים ואגוזים; אחר כך מוכרי הממתקים, מוכרי התבלינים, מוצרי חלב, בשר ושורות הלחם. לכלי בית ולבגדים יש חנויות משלהם בשוליים.

האולמות המקורים מגינים עליכם מהשמש בקיץ ומהגשם בסתיו, ולכן סיאב הוא תוכנית טובה לשעה החמה ביותר של היום. הכניסה חופשית.

בסיאב נמכרים יותר משבעה-עשר סוגי לחם שטוח, ומה שכדאי לקנות הוא הנון הסמרקנדי. הוא נאפה על דופן של טנדיר חימר, דחוס וכבד יותר מהלחם של טשקנט, עם קרום כהה יותר, ברק עדין ומרכז דק יותר מהשוליים. חלק מהבצק הסמרקנדי תוסס 12-13 שעות, כשבצק רגיל צריך כמה שעות בלבד. ב-2022 אפתה העיר כ-15,000 כיכרות כאלה ביום, ומאז פברואר 2025 „נון סמרקנדי“ הוא ציון גאוגרפי מוגן.

הלחם הזה נשמר זמן רב, ולכן מטיילים לוקחים אותו הביתה לערים אחרות ולחו״ל: מזלפים מים על כיכר יבשה ומחממים אותה כמה דקות. הסיפור האהוב על העיר עליו, על החאן של בוכרה והאופה שלא יכול היה לקחת איתו את האוויר של סמרקנד, נמצא במאמר האגדות של סמרקנד שלנו. איך אופים נון והמנהגים סביבו מוסברים במאמר הלחם האוזבקי, נון.

בשורות הממתקים סיאב נדיב במיוחד. החלווה הסמרקנדית נראית יותר כמו עוגה: עיגול מעוטר באגוזים ובפירות יבשים, שקונים אותו באופן מסורתי לחתונות ולאירוסין. היא מחזיקה מעמד בחום הקיץ, ולכן היא מונחת על דלפקים פתוחים כל היום, ונמכרת לפי משקל.

לידה תלויים חוטים של נבאט, גבישי סוכר בצבע ענבר שמגדלים ממיץ ענבים ומסירופ סוכר. אנשים כאן מטילים חתיכה לתה במקום כפית סוכר, ומכיוון שנבאט קשה וקל משקל, זו אחת המתנות הקלות ביותר לארוז. חפשו גם פרוורדה, כריות קטנות של סוכריות מסוכר משוך מאובקות בקמח. עוד על כולם, ועל מה ששורד את הטיסה, תמצאו במאמר ממתקים וקינוחים אוזבקיים.

מתי: המסחר מתחיל עם אור ראשון ונרגע לקראת רדת הלילה. בואו בבוקר, כשהלחם טרי והדלפקים מלאים; בקיץ, האולמות המקורים הם המקום הקריר ביותר בצהריים.

ההליכה: מריגיסטן, לכו במדרחוב כעשר דקות עד ביבי חאנום. בקרו במסגד, ואז עברו לבזאר שלידו. מהצד הרחוק של סיאב, מסגד חזרת חיזר ושאהי זינדה נמצאים כ-500 מטרים מזרחה, ואפרסיאב עם המוזיאון שלה נמצאת בנסיעה קצרה במונית צפונה: ראו מוזיאון אפרסיאב.

כמה זמן: שעה כדי לעבור ולטעום, שעתיים אם רוצים לקנות. הביאו שקית משלכם.

כדי ללכת כאן עם מי שמכיר את המוכרים, הזמינו סיור רגלי בסמרקנד עם מדריך. לטיול שלם שבנוי סביב אוכל, הטיול הקולינרי שלנו „טעם הדרך“ מקדיש בוקר בסמרקנד לסיאב, ללחם שלו ולחלווה שלו.