עלישר נאוואי: המשורר שמאחורי כל רחוב נאוואי, והיכן למצוא אותו באוזבקיסטן

בלו שבוע באוזבקיסטן ותפגשו את אותו שם תריסר פעמים: רחוב בטשקנט, תחנת מטרו, בית אופרה, פארק לאומי, ספרייה, עיר שלמה והמחוז שלה. בכל עיר יש רחוב נאוואי. האיש שמאחורי השם מת לפני יותר מחמש מאות שנה בהראת, והוא מעולם לא חי ברוב המקומות שמכבדים אותו.

הנה מי היה עלישר נאוואי, למה אוזבקיסטן רואה בו את המשורר הלאומי שלה, והיכן אפשר להרגיש את נוכחותו בטיול, מתיאטרון נאוואי בטשקנט ועד העיר שנושאת את שמו.

משורר בחצר הטימורית

ניזאמידין עלישר נולד ב-9 בפברואר 1441 בהראת, אחת מבירות העולם הטימורי, היום באפגניסטן. הוא למד בבית הספר יחד עם חוסיין באיקרה, נסיך טימורי. בסוף שנות ה-60 של המאה ה-15 חי עלישר ולמד בסמרקנד, וב-1469, כשחוסיין באיקרה תפס את השלטון בהראת, חזר לשרת אותו.

הוא שירת אותו עד סוף ימיו: מ-1472 ישב במועצה העליונה של הסולטן, ונשאר יועצו של השליט. תחת חוסיין באיקרה הפכה הראת לאחת מחצרות התרבות הגדולות של התקופה, עיר של משוררים, היסטוריונים, מוזיקאים וציירים, ונאוואי עמד במרכזה. הוא מת שם ב-3 בינואר 1501 וקבור בהראת.

שני שמות עט, שתי שפות

כמו כל אדם משכיל בזמנו, נאוואי ידע פרסית, שפת הספרות הגבוהה, וכתב שירה פרסית בשם העט פאני. אבל מפעל חייו היה בטורקית, בשפה הספרותית שנקראת היום צ'גאטאית, ולשירים האלה בחר בשם העט נאוואי, מנאוו, „מנגינה“. הוא נחשב למשורר הגדול ביותר של הספרות הצ'גאטאית, והאוזבקית המודרנית צמחה מתוך השפה הספרותית הזאת.

ב-1499, לקראת סוף חייו, כתב את מוחאכמת אל-לוע'תיין, „השיפוט בין שתי השפות“. בחיבור טען שהטורקית אינה עניה בשום אופן מהפרסית כשפת שירה, והצביע על עושרה ועל דיוקה. מפי אדם שכתב בעצמו שירה פרסית משובחת, זו הייתה הצהרה על מה ששפתו שלו מסוגלת לעשות.

החמסה וארבעת הדיוואנים

יצירתו המוכרת ביותר היא החמסה, חמש פואמות ארוכות שנכתבו ב-1483-1485 כתשובה לחמסה של המשורר הפרסי ניזאמי: חיירת אל-אברר, „פליאת הצדיקים“; פרהאד ושירין; לילי ומג'נון; סבעה סיאר, „שבעת כוכבי הלכת“; וסדי איסכנדרי, „חומת אלכסנדר“. בפרהאד ושירין שלו מ-1484 הגיבור פרהאד הוא נסיך סיני, והסיפור על חוצב האבן שחוצה הר בשביל אהבה עדיין מסופר באוזבקיסטן היום.

את שירי הליריקה שלו אסף בארבעה דיוואנים, שהושלמו ב-1498 וסודרו לפי גילאי החיים: פלאי הילדות, נדירויות הנעורים, נפלאות אמצע החיים ותועלות הזקנה. הוא כתב גם את מג'אליס אל-נפאאיס, דיוקנאות קצרים של משוררי זמנו, ואת לסאן אל-טייר, „שפת הציפורים“, תשובה לפואמה הפרסית של עטאר.

פטרון ובונה

נאוואי הוציא את הונו על העיר. מייחסים לו ייסוד או שיקום של כ-370 מסגדים, מדרסות, ספריות, בתי חולים וקרוואנסראים בחוראסאן, ובהראת לבדה קרוואנסראים, בתי מרחץ, גשרים ובריכות. הוא תמך בחברו המשורר ג'אמי, בהיסטוריונים מירחונד וחונדמיר, ובצייר כמולידין בהזאד, שעמד בראש בית המלאכה המלכותי לספרים מ-1486. אסכולת הציור של הראת שצמחה סביבם עיצבה את אמנות הספר בבוכרה ומעבר לה; עוד על כך במלאכות אוזבקיות בעץ, במתכת ובזהב ובהמורשת הטימורית של אוזבקיסטן.

למה בכל עיר יש רחוב נאוואי

באוזבקיסטן נאוואי הוא הקלאסיקון שאיתו מתחילה הספרות הלאומית, המשורר שהראה מה השפה מסוגלת לעשות. מדי שנה ביום הולדתו, 9 בפברואר, מניחים פרחים ליד האנדרטאות שלו, ושחקנים וסטודנטים קוראים בקול את הגזלים שלו.

שמו ניתן לבמה הראשית של המדינה, לספרייה הלאומית, לקולנוע פנורמה הישן בטשקנט, ששמו שונה ב-1991, לתחנת מטרו, לנמל תעופה, למחוז ולבירתו. גם ימי השנה הגדולים הותירו את חותמם: תערוכה שהוכנה ב-1939 לציון 500 שנה להולדתו צמחה למוזיאון הספרות, ויום השנה ה-550 ב-1991 העניק לטשקנט את הפארק הלאומי שלה.

נאוואי בטשקנט: התיאטרון, הפארק והמטרו

תיאטרון עלישר נאוואי. בית האופרה והבלט, שתכנן אלכסיי שצ'וסב, נפתח בנובמבר 1947 וקיבל את שם המשורר ב-1948. יש בו כ-1,400 מושבים. כל אחד משישת אולמות הצד שלו מעוצב בסגנון של אזור אחד: טשקנט, פרגנה, בוכרה, סמרקנד, חיווה וטרמז. באולם בוכרה גאנץ' מגולף מונח מעל מראות, אולם חיווה מגולף בעץ, את מסך הבמה רקמו בזהב אומני בוכרה, והציורים בפואיה לוקחים את נושאיהם משירי נאוואי. הדרך הטובה ביותר להיכנס היא הופעה; ראו טשקנט בערב.

הפארק הלאומי עלישר נאוואי. ב-1991 הורחב הפארק המרכזי הישן ושמו שונה לציון יום השנה ה-550. על גבעה במרכזו עומד פסל המשורר תחת ביתן פתוח עם כיפה כחולה מצולעת על שמונה עמודים, וממנו יוצאת שדרת הסופרים, שנוצרה ב-2017, עם אנדרטאות ליותר מ-20 משוררים ומלומדים אוזבקים. הפארק נפתח מחדש ב-2022 אחרי חידוש, עם אגם משוקם.

תחנת המטרו. לתחנת עלישר נאוואי בקו אוזבקיסטן, שנפתחה ב-1984, יש כיפות על עמודים מתחדדים ולוחות קרמיקה עם סצנות מהחמסה. היא ברשימת התחנות הטובות ביותר שלנו בהמטרו של טשקנט.

מוזיאון הספרות, הקרוי על שם נאוואי, שומר כתבי יד של יצירותיו, ובהם עותק של החמסה שהועתק בקוקנד ב-1842. ב-2026 הוא סגור זמנית בזמן שהוא מתכונן לעבור לבניין חדש; מוזיאונים אחרים בעיר מופיעים בהמוזיאונים של טשקנט.

סמרקנד והעיר נבואי

בסמרקנד היה נאוואי סטודנט בסוף שנות ה-60 של המאה ה-15, בעיר של המדרסה ומצפה הכוכבים של אולוג בג, דור אחרי מות האסטרונום. הליכה בריגיסטן עם מדריך היא הדרך הקרובה ביותר להגיע לסמרקנד שהוא הכיר.

העיר נבואי, בין סמרקנד לבוכרה, נוסדה ב-1958 ליד העיירה העתיקה כרמנה ונקראה על שם המשורר. זו עיר תעשייה מודרנית, ולמטיילים היא בסיס למאוזוליאומי הלבנים של כרמנה, לקרוואנסראי רבאט-י מאליק בדרך לבוכרה ולחריטות הסלע של סרמיש: ראו סרמיש ואזור נבואי.

כדי לעקוב אחרי נאוואי בכל הארץ, הסיור שלנו המורשת הטורקית של דרך המשי, בן 9 ימים, מתחיל בטשקנט של נאוואי וממשיך לסמרקנד, לבוכרה ולחיווה, ומדריך בשפתכם כלול.

בקצרה

• עלישר נאוואי (1441-1501) היה משורר ומדינאי בחצר הטימורית בהראת והמשורר הגדול ביותר של הספרות הטורקית הצ'גאטאית.
• הוא כתב בטורקית בשם נאוואי ובפרסית בשם פאני; החמסה שלו מ-1483-1485 עונה לחמש הפואמות של ניזאמי.
• ב-1499 טען שהטורקית ראויה לגמרי לשירה; האוזבקית המודרנית צמחה מהשפה הספרותית שלו.
• בטשקנט, ראו את תיאטרון נאוואי עם ששת האולמות האזוריים, את האנדרטה בפארק הלאומי ואת תחנת המטרו עלישר נאוואי.
• יום הולדתו, 9 בפברואר, מצוין מדי שנה בפרחים ליד האנדרטאות שלו ובקריאת הגזלים שלו.