סיטוראי מוהי-חאסה, בוכרה: ארמון הקיץ של האמיר האחרון והמוזיאון שלו

מהשביל המוביל אליו, הארמון נראה כאילו מקומו בפאתי עיר פרובינציאלית רוסית: חזית בהירה, חלונות גבוהים, מרפסת כניסה עם עמודים. היכנסו פנימה ואתם בבוכרה: טיח מגולף ומצויר, אולם מראות מתחת לתחרה לבנה של גאנץ', תקרות שאמנים עבדו עליהן שנים. סיטוראי מוהי-חאסה, ארמון הקיץ של האמיר האחרון, הוא המקום שבו נפגשו שני העולמות האלה בתחילת המאה ה-20.

הנה הסיפור של הארמון, איך לקרוא את השילוב שלו בין הסגנון הרוסי לבוכרי, מה המוזיאון שומר, ואיך לשלב אותו ביום מחוץ לעיר העתיקה.

ארמון ארבעה קילומטרים מהארק

השם פירושו „כוכב כמו הירח“. לאמירי בוכרה היה כאן מעון כפרי, כ-4 ק״מ צפונית לעיר, מאז המאה ה-18, אף שדבר מאותה תקופה לא שרד. למקום יש אגדה משלו: אמיר, כך מספרים, תלה פגרי כבשים בפינות שונות סביב העיר ובנה במקום שבו הבשר נשאר טרי הכי הרבה זמן: שם, אומר הסיפור, היה האוויר הבריא ביותר.

האמיר עבדולאחד חאן החל לבנות כאן במחצית השנייה של המאה ה-19, והוא שלח אמנים בוכרים לעבוד בסנקט פטרבורג ובילטה. בנו עלים חאן, שלמד בסנקט פטרבורג שלוש שנים מגיל 13, נעשה אמיר ב-1911 ובנה את הארמון שאתם רואים ב-1912-1918. הוא היה האמיר האחרון של בוכרה: ב-1920 עזב את העיר, והוא מת בקאבול ב-1944. איך חיו האמירים בשאר ימות השנה מסופר במאמר המצודה ארק של בוכרה, המבצר שממנו שלטו.

רוסי מבחוץ, בוכרי מבפנים

שני מהנדסים רוסים ששירתו בחצר האמיר, מרגוליס וסקוביץ', עבדו על הארמון החדש, וכך גם האמנים הבוכרים המובילים של התקופה: אוסטה שירין מורדוב, חסנג'ון עומרוב, עבדוללו גפורוב, רחים חאיטוב, איברהים חאפיזוב, כרים סמדוב ואחרים. התוצאה אירופית בתוכנית ובחזית ומזרחית בכל חדר.

כמו בית בוכרי מסורתי, הארמון מחולק לחצי של הגברים ולחצי של הנשים. בפנים, גאנץ' מגולף, ציורי קיר ורקמת זהב יושבים לצד רהיטים, וילונות ומראות אירופיים, והשילוב הזה הוא מה שרוב המבקרים זוכרים.

האולם הלבן

גולת הכותרת של הארמון היא האולם הלבן, שנעשה בהנחייתו של אוסטה שירין מורדוב. שלושים אמנים עבדו עליו שנתיים. הקירות מכוסים בגאנץ' מגולף שהונח מעל מראות, כך שתחרת הטיח הלבנה כאילו מרחפת על אור, ומספרים שהדגמים אינם חוזרים בשום מקום בחדר. אנדרטה לשירין מורדוב עומדת בשטח הארמון.

השוו אותו לחדר התה הקיצי: בעוד שהאולמות האחרים מעוטרים בפרחים ובעלים, החדר הזה כולו גאומטריה צבעונית וויטראז'ים. שתי אסכולות של עיטור, במרחק כמה צעדים זו מזו.

המוזיאון והאוספים שלו

הארמון הפך למוזיאון ב-1927, והיום הוא המוזיאון לאמנות דקורטיבית ושימושית. רוב האוספים הם מהמאות ה-19 וה-20:

• פורצלן: פריטים סיניים ויפניים, מהמאה ה-14 ועד המאה ה-20.
• טקסטיל: סוזאני, ציפיות כריות רקומות (טקיאפוש) ווילונות (צ'ימיליק), לוחות רקומים בזהב, גלימות וכיסויי אוכף.
• תכשיטים של בוכרה, וחפצי אמנות ארמונית רוסית.
• רהיטים מהמאות ה-19 וה-20, ותצלומים מסוף ימי האמירות.
• בגדים: בביתן מתומן נפרד, הלבוש של תושבי בוכרה מלפני מאה שנה.

סביב המבנים משתרעים הגן, בריכה ואיוואנים מגולפים; חומת הגן והביתנים שוקמו. אם חדרי הסוזאני מושכים את עיניכם, המדריך שלנו לסוזאני מסביר את הדגמים והיכן לקנות אותם.

ביקור בסיטוראי מוהי-חאסה: כרטיסים, שעות והטיפים שלנו

כרטיס: 60,000 סום למבוגר זר, לפי התעריפים הרשמיים של מוזיאון-השמורה של בוכרה שבתוקף מאז 1 בינואר 2025. צילום המוצגים עולה 30,000 סום וצילום וידאו 100,000 סום; מדריך קולי עולה 20,000 סום.

שעות: 9:00-18:00 בדרך כלל, עם שעות ארוכות יותר בעונה הגבוהה (בבדיקה האחרונה שלנו, באוקטובר 2026). בדקו ביום הביקור.

זמן: כשעה וחצי לארמון, לביתנים ולגן.

איך מגיעים: הארמון נמצא מחוץ לעיר העתיקה, אז קחו מונית או רכב. בואו בשעת הפתיחה ושלבו אותו עם מתחם בהאא א-דין נקשבנד והנקרופוליס צ'ור-בכר בבוקר אחד: זה סיור „גלו את בוכרה“ שלנו. מרחקים, זמנים ושאר המקומות מחוץ לעיר נמצאים במה לראות סביב בוכרה, והסיפורים שהעיר מספרת על האמירים והקדושים שלה נמצאים בהאגדות של בוכרה.

בקצרה

• סיטוראי מוהי-חאסה, „כוכב כמו הירח“, הוא ארמון הקיץ של האמירים, 4 ק״מ צפונית לבוכרה.
• הארמון שאתם רואים נבנה ב-1912-1918 עבור עלים חאן, האמיר האחרון, בידי מהנדסים רוסים ואמנים בוכרים.
• אל תחמיצו את האולם הלבן: גאנץ' מגולף מעל מראות של שירין מורדוב, שעשו שלושים אמנים בשנתיים.
• המוזיאון, הפתוח מאז 1927, שומר פורצלן, סוזאני, רקמת זהב, תכשיטים ולבוש בוכרי.
• כרטיס 60,000 סום למבוגר זר; שלבו אותו עם בהאא א-דין נקשבנד וצ'ור-בכר בבוקר אחד.