משי מרגילן: מפעל יודגורליק, מהפקעת ועד האיקאט

המשי מתחיל בתולעת משי שטווה סביב עצמה פקעת. בעמק פרגנה התולעים ניזונות מעלי תות של האביב וטוות את הפקעות בין אמצע אפריל לאמצע מאי. המפעל אינו מגדל תולעים בעצמו: הוא קונה פקעות בטונות.

את החוט מחזיק יחד דבק טבעי, סריצין, ומים חמים הם שמרככים אותו. בחדר המשיכה הפקעות צפות באגנים, ועובד מוצא את הקצוות הרופפים ומושך אותם אל סליל. חוט אחד דק מכדי לארוג ממנו לבדו, ולכן כמה חוטים שזורים יחד לחוט אחד.

זה החדר שכדאי להתעכב בו. כל מה שבא אחריו, מהצבע ועד הדוגמה, תלוי בחוט שמתחיל כאן, פקעת אחר פקעת.

המשי שנמשך נכרך לאגודות ותלוי ליד המכונות. החוט שמיועד לשתי, החוטים האורכיים של הבד העתידי, עובר אחר כך למסגרת סיבובית גדולה ומשם לשני גלילים, שמניחים את החוטים זה לצד זה בסדר מדויק.

הסדר הזה חשוב כאן יותר מכמעט בכל ארגה אחרת. באיקאט של מרגילן הדוגמה נמצאת בשתי. כל חוט ישא את רצף הצבעים שלו, ואם אחד זז ממקומו, הדוגמה זזה איתו.

הרבה מהציוד בחדרים האלה מימי ברית המועצות. המפעל נפתח ב-1972, פעל כמפעל ממשלתי בין 1982 ל-1993 והופרט ב-2000, ואז קיבל את השם יודגורליק.

המילה המקומית לאיקאט היא אבר, „ענן“ בפרסית, ואמנות קשירת הדוגמה נקראת אבּרבנדי. אחרי שהשתי נמתח, הדוגמה מסומנת על גבי אגודות החוטים: איפה כל צבע מתחיל ואיפה הוא נגמר.

אחר כך קושרים את האגודות. חוט נכרך בחוזקה סביב כל קטע שחייב להישאר ללא צבע, והשתי נכנס לאמבט הצבע. הקטעים הקשורים שומרים על צבעם. הקשרים נחתכים, קטעים אחרים נקשרים, והשתי נכנס לצבע הבא. כל צבע נוסף פירושו עוד סבב של קשירה וצביעה; עיצובים מורכבים עברו שישה עד שמונה סבבים.

למוטיבים יש שמות עתיקים ששווה לשאול עליהם: אנורצ'ה, הרימון הקטן; בודום, השקד; קוצ'קור שוחי, קרני האיל; טארוק, המסרק. בקשו מהמדריך למצוא אחד מהם על השתי לפני הצביעה. על הבד המוגמר תזהו אותו מיד. מה משמעות המוטיבים האלה ואחרים, ואיך מייצרים איקאט ברחבי המדינה, תמצאו באיקאט אוזבקי: חאן-אטלס, אדרס וקטיפה.

קדרות הצבע מחוממות על תנורי עצים. עד שנות ה-1880 עבדו הצבעים במרכז אסיה רק עם צבעים טבעיים: אינדיגו לכחול, שורש פואה וקושניל לאדומים ולוורודים, קליפת אגוז ואלון לחומים, זעפרן וראשן לצהובים. אחר כך תפסו הצבעים הסינתטיים את מקומם כמעט בכל מקום.

יודגורליק חזרה לצבעים טבעיים בשנות ה-1990. ב-1996 ארבעה מטובי עובדיה נסעו להודו להתלמד בצביעה טבעית, והיום המפעל משתמש בשיטה הזאת בהיקף רחב; צבעים סינתטיים נשארים בעיקר לבד הזול שנארג במכונה. כשאתם קונים, שאלו באילו צבעים נעשה הפריט.

אותה תחייה נמשכת ברחבי העיר במרכז לפיתוח מלאכות מרגילן, שנפתח בידי הקהילה המקומית ב-2007, ושם ארגה וצביעה טבעית נלמדות מאומן לחניך. ב-2017 צירף אונסק״ו את עבודתו על אטלס ואדרס לרשימת שיטות השימור המצוינות.

רק עכשיו מתחילה הארגה. השתי הצבוע מותקן על נול ידני והערב עובר לרוחבו. החוטים נצבעו באגודות ולעולם אינם מסתדרים בדיוק, ולכן קצה כל מוטיב מתנודד מעט. אורגי מרכז אסיה משאירים את הטשטוש הזה בכוונה, בעוד שמסורות איקאט אחרות שואפות לקווים חדים.

שני בדים חשובים במיוחד. חאן-אטלס הוא משי טהור, צפוף ומבריק, הבד של החגיגות. באדרס השתי משי והערב כותנה; הכותנה העבה מעניקה לו משטח מצולע דק, והוא זול יותר וקל יותר לכביסה. ביודגורליק אורגים גם שויי, משי טהור, את בקסאם שהוא חצי משי ואת ג'וג'ונצ'ה, וכן כותנה פשוטה שנקראת בוז.

האגדה. כך מספרים במרגילן. חאן זקן החליט לקחת לאשתו החמישית את בתו הצעירה של אורג עני. האב התחנן שיוותר על הרעיון, והחאן הסכים בתנאי אחד: עד הבוקר על האורג ליצור משהו כה יוצא דופן שישכיח ממנו את יופיה של הנערה. האורג ישב על גדת תעלה, לא ידע מה לעשות, וראה עננים משתקפים במים, צבועים כקשת בענן אחרי הגשם. הוא רץ הביתה וארג כל הלילה. הבד שהביא לחאן היה קל כענן ונצנץ כקשת בענן. כששאלו אותו איך יצר אותו, מנה עלים ירוקים ששטף הגשם, עלי כותרת של צבעוני, סומק השחר, שמי הלילה הכחולים, אור שמש על מים ואת עיני בתו. החאן הוכנע, ומאז נקרא הבד חאן-אטלס, משי החאן.

מה ידוע. איש אינו יכול לתארך את הסיפור, אבל הוא מתאר את הבד במדויק: הקצוות הרכים, דמויי הענן, של הדוגמה נובעים מהקשירה והצביעה שראיתם בחדר השתי, ואבר עצמו פירושו „ענן“. איך קיבלה מרגילן את שמה, לפי אגדה אחרת, תמצאו במדריך עמק פרגנה שלנו; עוד סיפורים שמסופרים במקום שבו התרחשו באגדות סמרקנד ובאגדות בוכרה שלנו.

את סדנת השטיחים קל להחמיץ, וכדאי למצוא אותה. צוות של 26 אורגים קושר כאן שטיחי משי בקשרים, לפי תרשים דוגמה התלוי מעל הנול. דוגמת איקאט נצבעת בשתי לפני הארגה; דוגמת שטיח נבנית תוך כדי הארגה, קשר אחר קשר. לראות את שניהם בבוקר אחד זו הדרך המהירה ביותר להבין את שני ההיגיונות של הטקסטיל האוזבקי.

אם אתם שוקלים שטיח, התבוננו קודם בעבודה כאן. במדריך שלנו מה לקנות באוזבקיסטן מוסבר איך מבדילים שטיח שנקשר ביד משטיח שנעשה במכונה ומה ישאלו במכס כשלוקחים אותו הביתה.

חנות המפעל מוכרת חאן-אטלס ואדרס במטר, וכן צעיפים, חלוקים וצ'אפאנים מוכנים וטקסטיל לבית. בדקו שני דברים לפני שאתם משלמים.

ראשית, הפכו את הבד. באיקאט אמיתי הדוגמה נצבעת לתוך החוטים, ולכן היא נראית משני הצדדים; הדפס חיוור מאחור. שנית, שאלו איך הוא נוצר. ליודגורליק יש גם סדנה ממוכנת, והבד שלה זול בכשליש מבד שנארג ביד. שניהם מוצרים הוגנים, אבל אינם אותו דבר.

אדרס הוא הבחירה המעשית למשהו שילבשו ויכבסו. חאן-אטלס הוא לפריט שתשמרו לימים מיוחדים. כל אורך שנצבע ביד שונה מעט, ולכן אם אתם צריכים כמה מטרים תואמים, קנו אותם מאותו גליל.