אחסיקנט: בירתה הקדומה של פרגנה על גדות הסירדריה

“בכל פרגנה אין מבצר חזק כמו אחסי.” כך כתב באבור על העיר שבה ישב אביו בחצרו. עמדו בקצה השרידים ותבינו למה: הסירדריה זורמת למטה, ובקעים עמוקים החתוכים בגדה ממלאים את תפקיד התעלה.

אחסיקנט, הנכתבת גם אחסיקת, שוכנת על הגדה הימנית של הנהר כ-22 ק״מ דרום-מערבית לנמנגן, במחוז טוראקורגן. זה האתר הארכאולוגי הגדול ביותר בעמק פרגנה, וכיום עוברים בו על מעברי עץ מקורים. הנה מה שאתם רואים ואיך משלבים את המקום בטיול בעמק.

תוכן העניינים

מפרגנה לאחסיקת: כמעט אלפיים שנות חיים של עיר אחת

העיר נוסדה במאה ה-3 לפנה״ס, ושמה השתנה לא פעם. עד אמצע המאה ה-9 קראו לה הטקסטים מימי הביניים פשוט פרגנה, על שם העמק. מהמחצית השנייה של המאה ה-9 היא נקראה אחסיקת, ורק בשלהי ימי הביניים התחילו לומר אחסיקנט.

במאות ה-9 וה-10 הייתה אחסיקת בירת עמק פרגנה, ומטבעות שנטבעו בה נעו ברחבי המדינה הסאמאנית. בשיאה, במאות ה-10-12, היו בה מסגד מרכזי, מקום תפילה חגיגי, ארמון של אמיר, בית כלא וגנים. מים הגיעו מנהר קוסונסוי, במרחק של כ-14-15 ק״מ, דרך תעלה תת-קרקעית.

העיר גם העניקה לספרות הפרסית משורר. אתיר א-דין אחסיקתי נולד כאן סביב 1126-1128 ונשא עמו את שם העיר: הוא התחיל בחצר הראת, כתב מאוחר יותר בהמדאן ובתבריז, וגזלותיו עזרו לעצב את הז׳אנר. קוקנד, העיר שמכנה את עצמה משכן המשוררים, ממשיכה את שירת העמק אל המאה ה-19: ראו את המדריך שלנו לקוקנד.

ב-1219 נכבשה העיר בידי ג'בה, אחד ממפקדיו של ג'ינגיס חאן. היא התאוששה: במאה ה-15 שוב ישבו בה שליטי פרגנה. חייה הארוכים הסתיימו ב-1620 ברעידת אדמה, ותושביה עברו לנמנגן הסמוכה.

מצודה, שהריסטאן ורבד

כמו רוב ערי האזור, לאחסיקת היו שלושה חלקים. המצודה, או ארק, כללה את ארמון השליט ואת בית הכלא והייתה מופרדת משאר העיר בחומה משלה. סביבה השתרע השהריסטאן, העיר הפנימית עם המסגד המרכזי והשוק הראשי. מחוץ לו שכן הרבד, העיר החיצונית של בעלי המלאכה.

ארכאולוגים חשפו בית מלאכה של נפח, בית מרחץ מהמאות ה-10-13, קסרקטין, את המסגד המרכזי, את חומות המבצר ואת ארמון השליט. השרידים ששרדו משתרעים על כ-60 הקטאר. מאז 2008 האתר, הרשום בשם אחסיקט, נמצא ברשימה המקדימה של אוזבקיסטן למורשת עולמית של אונסק״ו.

מה רואים היום

החפירות הראשונות כאן נערכו ב-1885. מאז 2019 חלק מהעיר העתיקה פתוח כמוזיאון תחת כיפת השמיים, ובמרוצת השנים נוספו אליו עוד ממצאים. אין צורך לטפס על אדמה רופפת: הולכים על המעברים, והחלקים השבריריים ביותר מכוסים בגג.

המעברים המקורים

מעברי עץ עם מעקות וגג שקוף מעוקל נמתחים מעל גבעות העיר העתיקה, עם מדרגות במקומות שבהם הקרקע צונחת אל בקע. הם מרחיקים אתכם מהחומות ומשמש הקיץ.

שלטים לאורך הדרך, באוזבקית ובאנגלית, מכוונים אל עצמים בודדים. אחד מהם מוביל אל החומה ההגנתית של העיר, המתוארכת לסוף המאה ה-12 ולתחילת המאה ה-13: החומה שהייתה לעיר כשהמונגולים באו ב-1219.

החפירה שמתחת לגג

השיא הוא אולם גדול שנבנה ישירות מעל רובע חפור. מסתובבים בשוליו מאחורי גדר חבל ומביטים למטה אל התעלה: קירות מלבני בוץ, מבנים מקומרים מלבנים, בורות עגולים ובדפנות החתוכות של החפירה, שכבות האדמה שכל מאה השאירה אחריה.

לוחות לאורך הקירות מראים מה עוד נחקר כאן, כמו תעלות מקומרות מלבנים ומדרגות היורדות אל תוך האדמה.

פלדה, זיגוג וכד מן החפירה

אחסיקת הייתה עיר של בעלי מלאכה: זגגים, קדרים, נפחים ויצרני נשק. המוצר המפורסם ביותר שלה היה פלדת כור. מהמאה ה-9 עד המאה ה-12 אטמו נפחיה ברזל יחד עם עץ או חומר אורגני אחר בכורי חרס וחיממו אותם בכ-1,400-1,500 °C עד שהמתכת נמסה לגוש פלדה נקי. ארכאולוגים מצאו אלפי שברי כורים, שרידי ייצור בקנה מידה תעשייתי. הייצור הגיע לסופו במאה ה-13.

משלחת בריטית-אוזבקית חקרה את הכורים ב-2002, ומטלורגים קוראים כיום לשיטה הזאת לייצור פלדה תהליך פרגנה.

הקדרים לא היו פחות מיומנים. קערות מזוגגות בצבעי ירוק וטורקיז נמצאו באתר, ולוח אחד באולם מציג קערות מצוירות, שבר עם ציפור בעלת מקור ארוך ושני קנקנים מזוגגים. בעונת חפירות אחת לאחרונה תיעדו ארכאולוגים כ-4,000 פריטים, ובהם קנקן אדום שלם מהמאות ה-1-2 לספירה וכלים מהמאות ה-11-12 שכנראה הכילו כספית. באולם עומד כד חרס גדול, שהורכב מחדש משבריו בסיכות מתכת.

אחסי של באבור

באבור, מייסד השושלת המוגולית, נולד באנדיג'ן ב-1483, וזיכרונותיו, ה“באבורנאמה”, מתארים את אחסי בפירוט. אחרי אנדיג'ן, כתב, אף עיר בפרגנה לא הייתה גדולה ממנה. אביו, עומר שייח' מירזא, הפך אותה לבירתו וחפר בקעים נוספים מעבר לחיצוניים. פרברי העיר, ציין באבור, השתרעו כשני מיילים מעבר לחומות.

הוא התגאה במלונים שלה. מין אחד, המיר טימורי, חשב שאולי אין לו מתחרה בעולם. בסעודה בסמרקנד הגישו אותם לצד מלונים מבוכרה, ואלה של בוכרה לא עמדו בהשוואה.

ב-1494 טיפל עומר שייח' מירזא ביוניו כשהשובך, שנבנה מעל הבקע שמתחת לארמון, קרס ונפל. בנו בן האחת-עשרה הפך לשליט פרגנה.

איך מגיעים לאחסיקנט

מנמנגן. האתר נמצא כ-22 ק״מ דרום-מערבית לעיר, על גדת הסירדריה. אנו מביאים את אורחינו ברכב, עם נהג ומדריך. שעה באתר מספיקה למעברים ולחפירה המקורה; תנו שעתיים אם אתם רוצים ללכת על המעברים עד חומת העיר.

מטשקנט. הדרך לעמק חוצה את מעבר קמצ'יק, שבו כביש A373 מטפס עד 2,268 מ'. בחורף המעבר עלול להיסגר בגלל סכנת מפולות שלג, ואז אנו משתמשים ברכבת. Uzbekistan Airways טסה מטשקנט לנמנגן בכשעה, והרכבת היומית מגיעה לקוקנד ב-10:26, ומשם הנהג שלנו לוקח אתכם ברחבי העמק. יום טיול מטשקנט ארוך; אנו מעדיפים לילה בנמנגן, ואם בכל זאת חוזרים באותו יום ברכב, חוצים את ההרים בשקיעה.

משלבים עם נמנגן, קוקנד ומרגילן

אחסיקנט משתלבת בקלות בטיול בעמק פרגנה. את שאר היום אפשר להעביר בנמנגן, ואז לנסוע דרומה מעבר לנהר אל קוקנד וארמונו של חודויאר חאן, אל הקדרים של רישטן ואל מרגילן, שבה עדיין צובעים וארגים משי איקאט ביד. המדריך שלנו לעמק פרגנה מכסה את כולם, ומה לקנות באוזבקיסטן מסביר איך מזהים משי וקרמיקה בעבודת יד.

נמנגן עצמה צמחה כשכנתה של אחסיקנט. שמה מוסבר בדרך כלל מהפרסית namak kan, “מכרה מלח”, על שם כורי המלח שישבו כאן. כיום היא ידועה בפסטיבל הפרחים שלה, הנערך בכל סוף אביב מאז 1961; הפסטיבל ומדרסת מולו קירגיז נמצאים במדריך שלנו לעמק פרגנה.

הטיול שלנו על אומנות עמק פרגנה נמשך ארבעה ימים ברכבת מטשקנט וחזרה, והתוספת של עמק פרגנה מוסיפה את העמק למסלול קלאסי. ספרו לנו שאתם רוצים את אחסיקנט ונוסיף אותה לתוכנית, עם מדריך דובר את שפתכם.