יהודי בוכרה: דף בתולדות בוכרה

בוכרה היא עיר שבה חיו במשך מאות שנים, זה לצד זה, בעלי מלאכה, סוחרים ומשפחות מכל הסוגים. אחד הדפים העתיקים ביותר בתולדותיה שייך ליהודי בוכרה: קהילה שחיה במרכז אסיה יותר מאלף שנה והותירה חותם ברור במלאכות, במוזיקה ובמראה העיר העתיקה.

מאין בא השם

הקהילות היהודיות של כל מרכז אסיה — בסמרקנד, בטשקנט ובעמק פרגנה — נקראו „בוכריות“, משום שמרכזן התרבותי העיקרי היה בוכרה. המסורת מייחסת את ראשית הקהילה לימי קדם; ההיסטוריונים אומרים שעדויות מהימנות עליה, מבלח ומחורזם, מתוארכות למאות ה-8 וה-9.

השפה הבוכרית

הקהילה דיברה בוכרית, שפה קרובה לטג'יקית. היא נכתבה באותיות עבריות, בשנות ה-1920 וה-1930 באלפבית הלטיני, ומ-1940 בקירילית. כיום מדברים בוכרית בעיקר בני הדור המבוגר, ואילו הנכדים מכירים את הפתגמים של סבתא ואת שמות המאכלים.

אמני הצבע

יהודי בוכרה נודעו כצובעי בדים: אינדיגו וצבעים טבעיים אחרים, שהעניקו את צבעם לבדים המפורסמים של בוכרה, עברו במידה רבה דרך ידיהם. כשמביטים בבדים בוכריים עתיקים במוזיאונים, כדאי לזכור שבין יוצריהם היו גם צובעי הבדים של הרובע היהודי.

המוזיקה של השאשמקום

נגנים יהודים בוכרים היו חלק חשוב מהשאשמקום, המוזיקה הקלאסית של בוכרה וסמרקנד, והופיעו בחצר. השאשמקום רשום כיום ברשימת המורשת הבלתי מוחשית של UNESCO, ותרומתם היא חלק ממה שנשמע בו.

האגדה על בריכת ליאבי חאוז

הווזיר נאדיר דיוואן-בגי רצה לחפור בריכה בחלקה שהייתה שייכת לאלמנה זקנה מהרובע היהודי. היא לא רצתה למכור אותה. לפי האגדה, בסופו של דבר הסכימה, וביקשה בתמורה קרקע לבית כנסת. כך, מספרים, קיבלה בוכרה את הבריכה המרכזית שלה, שלידה שותים היום תה אורחים מכל העולם.

מסגד מגוקי אטארי

מדריכי בוכרה מספרים שבימים עברו התפללו במסגד הזה — אחד העתיקים בעיר — לזמן מה גם בני הקהילה היהודית, עד שהיה להם בית כנסת משלהם. זהו סיפור על שכנות טובה, שאנשי בוכרה אוהבים לספר שוב ושוב.

הרובע היום

הרובע היהודי העתיק נמצא במרחק כמה דקות הליכה מליאבי חאוז. נשתמרו כאן בתים עם חצרות פנימיות, שנבנו בסגנון האופייני לקהילה, בית הכנסת פעיל, וחלק מהבתים שוקמו. משפחות רבות שאבותיהן חיו כאן חיות היום בארצות שונות ומגיעות לבוכרה כדי לבקר את שורשיהן.

אם אתם נוסעים

קל לשלב את הרובע בסיור רגלי בבוכרה העתיקה: מספיקות שעתיים בערך עם מדריך שמכיר את ההיסטוריה שלו. זהו אזור מגורים: אנשים וחצרות אנחנו מצלמים אחרי שביקשנו רשות; לבית הכנסת נכנסים בלבוש צנוע; בשבתות ובחגים יש לו לוח זמנים משלו, ולכן את מועד הביקור מתאמים מראש. הזמן הטוב ביותר לטיולים בבוכרה הוא האביב והסתיו.