אמיר טימור (טמרלן): חייו, בירתו והיכן לראות את מורשתו

ב-4 בספטמבר 1404 הגיעה קבוצת שליחים קסטיליאנים לפאתי סמרקנד, אחרי יותר משנה בדרך מקדיס. הם התקבלו בגן, בארמון בין מטעים, אצל שליט שהתקרב אז לגיל שבעים ובילה שלושים וחמש שנים במלחמות. שמו היה טימור. אירופה קראה לו טמרלן, והשגריר שהתארח אצלו, רוי גונסלס דה קלביחו, רשם כל מה שראה.

טימור הוא האיש שמאחורי רוב הכיפות הכחולות שמטיילים באים לראות באוזבקיסטן. הנה סיפור חייו בשביל מטיילים, מהעיר שבה נולד ועד הקבר שבו הוא נח, עם המקומות שבהם אפשר ללכת בעקבותיו גם היום. אנחנו מתמקדים בהיסטוריה ובמונומנטים; לכל מבנה יש מדריך מפורט משלו באתר, ואנחנו מקשרים אליהם.

מי היה טימור

טימור נולד ליד קש, העיר שנקראת היום שהריסבז, כ-80 ק״מ דרומית לסמרקנד. דברי הימים המאוחרים של החצר נוקבים בתאריך 8 באפריל 1336; מקורות מימיו מצביעים על סוף שנות ה-1320. משפחתו השתייכה לברלאס, שבט דובר טורקית ממוצא מונגולי, ואביו, טרגאי, היה אציל זוטר. השם טימור פירושו „ברזל“.

בסביבות 1363, כלוחם צעיר, נפגע משני חצים, ברגל ימין וביד ימין. הוא איבד שתי אצבעות וצלע עד סוף ימיו. הכינוי הפרסי טימור-י לנג, „טימור הצולע“, הפך בשפות אירופה ל„טמרלן“. באוזבקיסטן קוראים לו אמיר טימור, או אמיר טמור.

מקש אל הכס

שנות ה-1360 היו תקופה של נסיכים יריבים בארץ שבין האמו דריה לסיר דריה. טימור עלה כבן בריתו, ואחר כך כיריבו, של אמיר חוסיין, גיסו. ב-1370 הובס חוסיין, וב-9 באפריל 1370 הוכרז טימור לשליט בבלח'. הוא נשא לאישה את סראי מולק חאנום, אלמנתו של חוסיין וצאצאית של ג'ינגיס חאן.

טימור מעולם לא קרא לעצמו חאן. התואר הזה היה שמור לפי המנהג לצאצאי ג'ינגיס חאן, ולכן החזיק חאן מהשושלת הזאת כשליט סמלי ומשל בעצמו בתור אמיר, „מפקד“. בזכות נישואיו קיבל גם את התואר גורגן, „חתן“ בית המלוכה. את סמרקנד הפך לבירתו.

שלושים וחמש שנים של מסעות מלחמה

עד סוף ימיו היה טימור כמעט תמיד במסע מלחמה. הוא כבש את חורזם, עם אורגנץ', ב-1379; נלחם בטוחטמיש, חאן אורדת הזהב, ב-1391 ושוב ב-1395; הגיע לדלהי בסוף 1398; וב-20 ביולי 1402 הביס את הסולטן העות'מאני באיזיד הראשון באנקרה. האימפריה שלו השתרעה מאנטוליה ועד גבולות הודו.

המלחמות האלה היו קשות לערים שאליהן הגיעו, והכרוניקנים של זמנו זוכרים אותו בפחד וגם בהשתאות. היסטוריונים היום שוקלים את שני הצדדים: ההרס שהביאו המסעות, ובעלי המלאכה, המלומדים והעושר שהביאו בחזרה לסמרקנד. פגישה אחת מראה את הצד השני. ב-1401, מחוץ לדמשק, שוחח טימור במשך ימים עם אבן ח'לדון, ההיסטוריון הגדול מצפון אפריקה, שהשאיר תיאור של שיחותיהם.

סמרקנד, הבירה שבנה

טימור בנה מחדש את סמרקנד כחלון הראווה של האימפריה שלו. בעלי מלאכה הגיעו מאיראן, מהודו, מחורזם ומאורדת הזהב, ומסביב לעיר הקים ארמונות גנים שבהם קיבל אורחים. אחרי המסע להודו, במאי 1399, החלה הבנייה של מסגד יום השישי שלו, ביבי חאנום, עם חצר שנועדה ל-10,000 איש ושער בגובה 35 מטרים.

על גבעת שאהי זינדה נקברו אחותו, אחייניותיו, נשותיו ומפקדיו במאוזוליאומים מצופי אריחים, וכשעולים בסמטה שלה רואים איך יצרני האריחים של זמנו משכללים את אמנותם. ב-2001 נרשמה סמרקנד ברשימת המורשת העולמית של UNESCO כצומת תרבויות. איך העיר צמחה לפניו ואחריו, תמצאו במדריך שלנו לסמרקנד העתיקה.

קש והארמון הלבן

טימור לא שכח את עיר הולדתו. ב-1380 התחיל לבנות בקש ארמון, אק-סראי, הארמון הלבן; השער מציין את 1404 כשנת ההשלמה. רק שני המגדלים של הכניסה שרדו, והם עדיין מתנשאים לגובה של כ-38 מטרים, ובינם קשת ברוחב 22.5 מטרים.

בעיר העתיקה בנה את דורוס סאודת לבנו הבכור, ג'האנגיר, שמת צעיר ב-1376, והכין שם קריפטת אבן לעצמו. הוא מעולם לא נקבר בה. המרכז ההיסטורי של שהריסבז נמצא ברשימת המורשת העולמית של UNESCO מאז 2000; תכננו את היום עם שהריסבז מסמרקנד.

משלחת קלביחו, 1403-1406

אנריקה השלישי, מלך קסטיליה, שלח את רוי גונסלס דה קלביחו אל טימור אחרי הניצחון באנקרה. המשלחת יצאה מקדיס ב-22 במאי 1403, חרפה בקונסטנטינופול, חצתה את הים השחור לטרביזונד והמשיכה ביבשה דרך טבריז, משהד, בלח' וטרמז. בקש ראו השליחים את אק-סראי עדיין בבנייה, אחרי עשרים שנות עבודה.

בסמרקנד שהו מספטמבר עד 21 בנובמבר 1404. קלביחו תיאר את המשתאות בגנים, ביתני משי תלויים באבני חן, פילים צבועים, ועיר שבונים ובונים בה מחדש בלי הפסקה: הוא ראה את טימור מצווה להרוס את שער הכניסה הנמוך מדי של המסגד החדש שלו ולבנות אותו מחדש. ב-24 במרץ 1406 חזר לחצר מלכו. הדיווח שלו, שהודפס ב-1582 בשם Embajada a Tamorlán, הוא עדיין התיאור המפורט ביותר של עד ראייה לסמרקנד של טימור. הטיול שלנו ל-8 ימים בעקבות קלביחו הולך בדרכו דרך סמרקנד, שהריסבז ובוכרה.

המסע האחרון וגור אמיר

בדצמבר 1404, זמן קצר אחרי שהשליחים עזבו, יצא טימור מזרחה נגד סין של שושלת מינג, מסע חורף נדיר. הוא חלה מעבר לסיר דריה ומת באוטרר, שנקראת במקורות פאראב, ב-17 או ב-18 בפברואר 1405. גופתו הובאה חזרה לסמרקנד.

הוא נקבר לא בקש אלא בגור אמיר, המאוזוליאום שהתחיל לבנות לנכדו מוחמד סולטן. נכדו אולוג בג הניח מאוחר יותר גוש נפריט ירוק כהה על קברו. ביוני 1941 פתח את הקבר צוות בראשות האנתרופולוג מיכאיל גרסימוב: העצמות אישרו את הפציעות הישנות ברגל ובזרוע הימניות, והראו אדם בגובה כ-172 ס״מ, גבוה לבני דורו. גרסימוב שחזר את פניו לפי הגולגולת, וטימור נקבר מחדש ב-1942.

היורשים: שאה רוח, אולוג בג ובאבור

השושלת שייסד טימור, הטימורים, שלטה עד 1507. בנו שאה רוח ניהל את האימפריה מהראת, ואילו סמרקנד עברה לבנו של שאה רוח, אולוג בג, הנסיך האסטרונום שבנה את המדרסה בריגיסטן ואת מצפה הכוכבים. המאה ה-15 בימיהם נקראת הרנסנס הטימורי: בנייה גדולה, אסטרונומיה, שירה וציור ספרים. האסטרונומים והמתמטיקאים של אותה תקופה נמצאים בגדולי המדענים של אוזבקיסטן.

באבור, שנולד באנדיג'ן ב-1483 והיה צאצא של טימור בדור החמישי, ייסד ב-1526 את האימפריה המוגולית בהודו. מה שבנתה, חקרה וכתבה המשפחה כולה, תמצאו במדריך שלנו להטימורים ומורשתם.

היכן לראות את טימור היום

• טשקנט: כיכר אמיר טימור, עם פסל הרוכב שלו, ולידה המוזיאון הממלכתי לתולדות הטימורים, שנפתח ב-1996 מתחת לכיפה כחולה. הוא נפתח מחדש באביב 2026 עם תערוכה חדשה על חייו ועל תקופתו; ראו המוזיאונים של טשקנט.
• סמרקנד: גור אמיר, ביבי חאנום ושאהי זינדה, שלושת המונומנטים מימי חייו. את גור אמיר אנחנו רואים בדמדומים, כשהכיפה מוארת.
• שהריסבז: אק-סראי, הפסל שלו מ-1996 שלפניו, דורוס סאודת והקריפטה הריקה, טיול יום של כ-90 ק״מ דרך ההרים מסמרקנד.

טימור בטיול

כל המקומות של חייו נכנסים לשבוע אחד. הטיול שלנו בעקבות קלביחו נמשך 8 ימים בטשקנט, בסמרקנד, בשהריסבז ובבוכרה, והמדריך מדבר בשפה שלכם וכלול במחיר. אם אתם כבר בסמרקנד, הוסיפו את היום בשהריסבז לכל תוכנית, או צאו לטיול הקלאסי ל-8 ימים, שכולל את טשקנט, סמרקנד, בוכרה וחיווה. החודשים הנוחים הם אפריל–מאי וספטמבר–אוקטובר, כשנעים ללכת בין המונומנטים כל היום.

בקצרה

• טימור, שנקרא באירופה טמרלן, נולד ליד קש (שהריסבז), לפי המסורת ב-8 באפריל 1336, ומשל מ-1370 עד 1405 בתור אמיר, לא חאן.
• מסעות המלחמה שלו הגיעו מאנטוליה ועד דלהי; הוא הביא בעלי מלאכה ועושר לסמרקנד, בירתו.
• המבנים שלו עצמו: אק-סראי בשהריסבז, ביבי חאנום וקברי המשפחה בשאהי זינדה בסמרקנד.
• קלביחו, שליח קסטיליה, ראה את החצר שלו ב-1404 והשאיר את התיאור העשיר ביותר של עד ראייה.
• טימור מת באוטרר בפברואר 1405 וקבור בגור אמיר; המוזיאון שלו נמצא בטשקנט.