סיבוב בקזחסטן ובקירגיזסטן מטשקנט: מטורקסטן לאיסיק-קול, לצ'רין ולאלמטי

טורקסטן נמצאת כ-300 ק״מ מטשקנט, דרך שימקנט, עם מעבר גבול אחד בדרך. המטרה היא המאוזוליאום של חוג'ה אחמד יסאווי, שטימור הורה לבנות ב-1389. העבודה נעצרה כשמת ב-1405, והשער הראשי עדיין עשוי לבנים חשופות עם קורות עץ בולטות. בפנים, קוטר הכיפה מעל האולם הראשי 18.2 מ', כיפת הלבנים הגדולה ביותר ששרדה במרכז אסיה. המאוזוליאום נמצא ברשימת המורשת העולמית של UNESCO מאז 2003.

הישארו ללילה: המתחם במיטבו באור הבוקר. כל מה שצריך לדעת על השלב הראשון נמצא במאמר שלנו טורקסטן מטשקנט.

משימקנט הדרך נמשכת 176 ק״מ מזרחה לטרז. עצרו 18 ק״מ לפני העיר, בכפר עאישה ביבי. במאוזוליאום הקטן מהמאות ה-11-12 שם אין זיגוג ואין צבע, רק אריחי טרקוטה מגולפים ביותר משישים דוגמאות. בואו כשהשמש נמוכה והקירות מטילים על עצמם רשת של צל.

האגדה על הנערה שחצתה שישה נהרות אבל לא את השביעי נמצאת במאמר שלנו על המאוזוליאום של עאישה ביבי.

מטרז חוצים לקירגיזסטן וממשיכים לבישקק ללינה. למחרת בבוקר, העצירה הראשונה היא בדרך לאגם.

מגדל בוראנה עומד בשדה כ-80 ק״מ מזרחית לבישקק, ליד טוקמוק. זהו צריח מהמאה ה-11 של בלסאגון, עיר של הקרחאנים. פעם גובהו היה כ-45 מ'; רעידת אדמה במאה ה-15 השאירה 25 מ'. גרם מדרגות צר בפנים מוביל לראש, ומעבר לעמק נראה רכס קירגיז המושלג.

סביב המגדל עומדים בלבלים, מצבות אבן של הנוודים הטורקים מהמאות ה-6 עד ה-10. בלסאגון היא חלק מאתר UNESCO „דרכי המשי“ של מסדרון צ'אנג-אן–טיאנשאן.

איסיק-קול שוכן בגובה 1,607 מ' והוא אגם ההרים השני בגודלו בעולם אחרי טיטיקקה. בזכות המים המלוחים הוא כמעט אינו קופא, גם בחורף. הכביש עוקב אחרי החוף הצפוני, על פני חופים וכפרי נופש, עד צ'ולפון-אתא.

בקצה העיירה יש שדה סלעים עם כ-2,000 ציורי סלע, מכ-800 לפני הספירה ועד 1200 לספירה. רובם יעלים עם קרניים ארוכות הנטויות לאחור; על אבן אחת ציידים משסים נמרי שלג מאולפים בעדר. בואו בשעות אחר הצהריים המאוחרות: רוב האבנים פונות מערבה או דרומה, והשמש הנמוכה מבליטה את הקווים. אנחנו הגענו בין ערביים, וזה יפה, אבל קחו פנס.

קרקול שוכנת ליד הקצה המזרחי של האגם, כ-380 ק״מ מבישקק. שני המבנים המוכרים ביותר שלה עשויים שניהם עץ.

קתדרלת השילוש הקדוש הושלמה ב-1895, אחרי שרעידת אדמה הרסה את כנסיית האבן הקודמת. באזור הזה, המועד לרעידות אדמה, בנו מעץ בכוונה.

כמה רחובות משם עומד מסגד שנראה כמו מקדש סיני. בנו אותו אדריכל מבייג'ינג וצוות של אומנים, והוא הושלם ב-1910. יש בו 42 עמודי עץ, כרכוב רב-שכבתי מגולף בפירות ובפרחים, ואף לא מסמר אחד. זה עדיין מסגד פעיל, אז התלבשו בצניעות.

מדרום-מערב לקרקול נפתח עמק ג'טי-אוגוז, עם צוקים של קונגלומרט אדום. רכס אחד נקרא „שבעת השוורים“, וסלע אחר הוא „הלב השבור“. הצוקים מוגנים כאתר טבע מאז 1975.

מערבה יותר על החוף הדרומי, ליד הכפר טוסור, נמצא סקאזקה, „קניון האגדה“. הרוח והמים גילפו את החימר האדום והמפוספס לחומות, למגדלים ולדרקונים. ההליכה קצרה וקלה.

בחזרה בקזחסטן, קניון צ'רין שוכן כ-200 ק״מ מזרחית לאלמטי, בפארק לאומי שהוקם ב-2004. במקומות מסוימים הקירות מתנשאים לגובה של 150 עד 300 מ'.

עמק הטירות הוא קניון צדדי באורך כ-3 ק״מ, בין קירות של סלע משוכב כתום ואפור. שביל עובר לאורך קרקעיתו ומסתיים בנהר צ'רין, מהיר וירוק גם בנובמבר. נעלו נעליים מתאימות: הדרך חזרה למעלה תלולה יותר.

סיימנו באלמטי, בשלג. בפארק פנפילוב עומד מבנה עץ אדום מ-1908, פעם מועדון הקצינים. מאז 1980 שוכן בו המוזיאון לכלי נגינה עממיים קזחיים: יותר מ-1,000 פריטים, העתיקים שבהם מהמאה ה-17. יש בו קוביזים ודומברות, נבלים וקרניים, וכלים שהיו שייכים לאבאי, לז'מביל ולדינה נורפייסובה. אחרי הקניונים, זה בוקר חמים ושקט.