טורקסטן מטשקנט: מאוזוליאום חוג'ה אחמד יסאווי והסביבה

חוג'ה אחמד יסאווי היה מורה סופי ומשורר שכתב בשפה הטורקית. הוא נולד בסאיראם, ליד שימקנט של היום, ומת ביאסי, השם הישן של טורקסטן, ב-1166. מאוזוליאום קטן עמד על קברו במשך שתי מאות שנה עד שטימור החליף אותו במבנה שאתם רואים היום.

העבודה החלה בסביבות 1389. טימור עצמו קבע את המידות העיקריות. תחת גג אחד יש 34 חדרים: בין היתר חדרי קבורה, מסגד, ספרייה וחדר אוכל. הכיפות והחזיתות האחרות מעוטרות באריחים; הפורטל הראשי בצד הדרום-מזרחי מעולם לא קיבל אותם. הניגוד הזה, אריח מזוגג בצד אחד ולבנה חשופה בצד אחר, מראה לכם איך הוקם מבנה בגודל כזה.

הספר המפורסם ביותר של יסאווי הוא דיוואן-י חיכמת, „ספר החוכמה“: שירים הקוראים לסבלנות ולענווה, שעברו מדור לדור. המסורת מוסיפה סיפור משנותיו האחרונות. בגיל 63, הגיל שבו מת הנביא מוחמד, הוא התבודד בתא תת-קרקעי כדי לא לראות את השמש זמן רב יותר מהנביא. המסורת מציבה את התא בהילווט, המסגד התת-קרקעי למחצה במרחק כ-150 מ' מהמאוזוליאום, הרשום בשם מסגד קיילואט בשעות הפתיחה שלהלן.

עבור רבים במרכז אסיה זה מקום נערץ, ותמצאו בו משפחות שבאו להתפלל. התנהלו בשקט, הנמיכו את הקול בפנים, ותנו למדריך שלכם להגיד לכם איפה מותר לצלם.

נכנסים ישר לאולם המרכזי, הקזנדיק, חדר מרובע ברוחב כ-18 מ' תחת הכיפה הגדולה ביותר במרכז אסיה. באמצע ניצב הטאיקזאן: קדרת ברונזה ברוחב כ-2.4 מ', במשקל של כשני טונות ובנפח של כ-3,000 ליטר. היא נוצקה ב-25 ביוני 1399 בהוראת טימור, בכפר קרנאק, 25 ק"מ מהעיר. המאסטר, עבד אל-עזיז בן שרף א-דין תבריזי, חתם עליה ברצועת הכתובת.

בקדרה היו מים שחולקו למבקרים אחרי תפילת יום שישי. ב-1935 היא נסעה ללנינגרד לתערוכה ונשארה שם 54 שנה. היא חזרה לטורקסטן ב-18 בספטמבר 1989.

אל תמהרו בחדרי הצד. בין הקזנדיק לחדר הקבורה תלויה דלת עץ מגולפת מהמאה ה-14. הקירות מרופדים באריחים משושים בצבע טורקיז, והכיפות מלאות בקמרונות מוקרנסים. יותר מ-300 אישים בולטים בהיסטוריה של קזחסטן קבורים בשמורה, ובהם אבילאי חאן.

כ-60 מ' דרום-מזרחית למאוזוליאום הגדול עומד אחד קטן בהרבה, עם כיפת טורקיז. רביגה סולטן בגום הייתה בתו של אולוג בג, השליט האסטרונום של סמרקנד, ואשתו של אבו'ל-ח'יר חאן. אחרי מותו חיה בטורקסטן 17 שנה ונקברה כאן, בסוף המאה ה-15, יחד עם נכדה ושלושה מניניה.

המבנה שרד רק כחורבה. מה שרואים היום הוא במידה רבה תוצאה של שחזור ב-1980. מי שביקר במצפה הכוכבים של אולוג בג בסמרקנד ימצא כאן קשר שקט בין שתי הערים.

ממזרח למאוזוליאום משתרעת חומת הלבנים של המצודה הישנה, שמשוחזרת מ-1978. שערה הצפון-מזרחי, עם מגדלים משני הצדדים, נבנה מחדש בידי שליטי קוקנד בין 1843 ל-1849. עברו בו והכיפות מופיעות ממוסגרות בקשת.

שמונים מטרים דרום-מערבית למאוזוליאום, חצי מתחת לאדמה, נמצא מרחץ שנבנה בשנות ה-1580 וה-1590 לרבים שהגיעו אל המקום הקדוש. בו תשעה חדרים תחת חמש כיפות, מחדר ההחלפה ועד החדר החם. המקומיים השתמשו בו כמרחץ עד 1975, ומ-1979 הוא מוזיאון.

כ-350 מ' דרומית למאוזוליאום שוכנת קולטובה, אתר יאסי העתיקה. אנשים חיו כאן מהמאה ה-3 לפני הספירה, והעיר עברה לאזור המקדש רק בסוף המאה ה-14. ארכאולוגים עדיין חופרים, והרחובות ויסודות הבתים שנחשפו פרושים תחת כיפת השמיים. בואו בשקיעה, כשהאור הנמוך מראה כל קיר.

אם יש לכם יותר זמן, שלושה מקומות סביב טורקסטן משלימים את התמונה.

• מאוזוליאום ארסטן באב, כ-2 ק"מ מחורבות אוטראר, בערך 60 ק"מ דרומית לטורקסטן. ארסטן באב נזכר כמורו של חוג'ה אחמד יסאווי. המבנה הנוכחי הוא מ-1909, עם שחזורים מאוחרים יותר.
• אוטראר, חורבות העיר הגדולה ביותר באוואזיס שלה על הסיר דריה, תל גדול בערבה פתוחה.
• סאוראן, 44 ק"מ צפון-מערבית לטורקסטן: עיר מימי הביניים המאוחרים שחומות לבני הבוץ שלה, 850 על 660 מ', עדיין עומדות בגובה 3 עד 6 מ' במקומות.

לארסטן באב שתי אגדות. באחת, הנביא מוחמד שאל את חבריו מי ישא תמר אל ילד שייוולד מאות שנים אחר כך; ארסטן באב נטל זאת על עצמו, ולאחר זמן רב מצא בסאיראם את אחמד בן השבע ונתן לו אותו. בשנייה, העבודה על מבנהו של טימור בטורקסטן נכשלה שוב ושוב, עד שיסאווי הופיע לטימור בחלום והורה לו לבנות קודם מאוזוליאום מעל קברו של ארסטן באב. לכן עולי רגל מבקרים באופן מסורתי אצל ארסטן באב לפני יסאווי, ולכן בסיור של יומיים לטורקסטן שלנו הוא מגיע ביום הראשון.